נתניהו ומשבר גיוס החרדים: הפתרון בדחיית הפיצוץ הפוליטי?

בתזמון רגיש במיוחד, הודיעה סיעת "יהדות התורה" החרדית – על שני פלגיה, דגל התורה ואגודת ישראל – על פרישתה מהקואליציה בראשות בנימין נתניהו. צעד זה לווה גם בפרישת ש"ס הקיצונית, במחאה על אי העברת חוק הפוטר את תלמידי הישיבות החרדים מגיוס חובה. אף שמחלוקת זו אינה חדשה, עיתוי הפרישה – בעיצומה של המלחמה הארוכה ביותר שישראל מנהלת ברצועת עזה – מכניס את הממשלה למשבר עמוק, שלא מוגבל רק למבנה הפנימי שלה אלא משפיע גם על המצב הפוליטי הכללי ועל המשא ומתן בנוגע להפסקת האש והחזרת השבויים.

ברקע לפרישה עומדת בעיה מתמשכת כבר עשורים: דרישת החרדים לפטור מגיוס חובה בטענה ש"לימוד התורה הוא שירות לאומי" השומר על זהותה היהודית של המדינה. אך נוכח המשך המלחמה ועליית מספר ההרוגים בגזרות השונות, ובעיקר בעזה, גובר הלחץ הציבורי על הצבא לגייס כוח אדם נוסף. כך חוזר הנושא אל לב השיח הציבורי, עם גידול בזעם הציבור כלפי החרדים, שנתפסים כקבוצה שלא נושאת בנטל הביטחוני והכלכלי.

סקר של "המכון למחקרי ביטחון לאומי" הצביע על כך ש־71% מהישראלים סבורים שפטור החרדים פוגע במוטיבציה לגיוס. 41% מהנשאלים אמרו שימליצו לילדיהם לא להתגייס אם החוק יעבור, ו־45% אמרו שיתמכו בגיוס ילדיהם, אך יתנגדו לשליחתם לקרבי.

למשבר גם היבט כלכלי משמעותי. הערכות כלכליות מצביעות על כך ששילוב החרדים בצבא ובשוק העבודה יכול להכניס לכלכלה הישראלית לפחות 100 מיליארד שקל בשנה. מספר החרדים החייבים בגיוס חובה או מילואים עומד על יותר מ־80 אלף.

במישור הפוליטי, לא עברה הפרישה ללא חילופי האשמות בקואליציה. יו"ר ועדת חוץ וביטחון מטעם הליכוד, יולי אדלשטיין, האשים את הסיעות החרדיות בהפרת הסיכומים. אלה השיבו בטענה שהוא "משחק פוליטיקה על גב החיילים", וחלקם אף איימו לא להשתתף בשום ממשלה עתידית שבה יכהן אדלשטיין כשר או יו"ר ועדה.

נתניהו ניסה להכיל את המשבר, ביודעו שפרישת "יהדות התורה" תוביל אחריה את ש"ס – מה שיותיר לקואליציה 60 חברי כנסת בלבד. עם עזיבת ש"ס, המספר יורד ל־50 – והממשלה הופכת לממשלת מיעוט.

ובכל זאת, נתניהו בונה על הזמן. לפי הערכות, הוא מקווה להחזיק עד פגרת הקיץ של הכנסת שתתחיל ב־25 ביולי, ולצלוח את התקופה עם נזקים מינימליים. בינתיים הוא מתכנן לנהל ממשלת מיעוט, תוך הישענות על פיצול האופוזיציה והבטחות לשנות את חוק הגיוס לאחר הפגרה לטובת החרדים.

החשבונות הפוליטיים הללו מקרינים גם על המו״מ הרגיש בדוחה סביב הפסקת המלחמה והחזרת השבויים. פרישת הסיעות הדתיות מחלישה את כושר התמרון של נתניהו ומגדילה את תלותו בשותפיו מהימין הקיצוני – בצלאל סמוטריץ' ואיתמר בן גביר – מה שמעניק להם כוח נוסף ומקשה על קבלת החלטות הדורשות גמישות מדינית.

האופוזיציה, ובעיקר "יש עתיד", "כחול לבן" ו"ישראל ביתנו", אומנם תומכת פומבית במאמצי הרגיעה והשבת השבויים, אך נתניהו יודע שבוחריו אינם שייכים לגושים אלה, וששיתוף פעולה עימם עלול לפגוע בלגיטימיות שלו בקרב בסיס התמיכה הימני.

לכן הוא מציע פתרונות זמניים, כמו תכנית "העיר ההומניטרית" בדרום עזה, על מנת להמשיך את הלחימה ולהציג עסקת חילופי שבויים כ"הכרח ביטחוני". גישה זו שכנעה את סמוטריץ' ובן גביר לא לפרוש מהממשלה, והם מסתפקים בהתנגדות פומבית מבלי לפרק את הקואליציה.

מצד שני, לפי "ידיעות אחרונות", ממשל הנשיא דונלד טראמפ (שנותר בעל השפעה בקרב גורמים פוליטיים בישראל) הפעיל לחצים ישירים על נתניהו לבצע ויתורים שלא היה מסכים להם בעבר. לפי הדיווח, נאמנותו של נתניהו לוושינגטון גוברת על זו לשותפיו מימין – מה שמסביר את ההתנהלות המאופקת יחסית בנושא הפסקת האש, חרף הביקורת מבית.

לכן, פרישת החרדים לא בהכרח מסמנת את קץ הממשלה – אלא משמשת כקלף לחץ לקבלת הטבות נוספות בחוק הגיוס. עד כה לא הצטרפו הסיעות הדתיות לאופוזיציה באופן רשמי ולא הודיעו על כוונתן להצביע אי־אמון, במיוחד לקראת פגרת הקיץ. כל זאת מעניק לנתניהו מרחב תמרון זמני אך שברירי.

לסיכום, נתניהו מתמודד עם משבר פוליטי מורכב: מצד אחד לחצים פנימיים מהחרדים והימין הקיצוני, ומצד שני עייפות צבאית ולחץ אמריקאי לסיים את הלחימה. בין הקצוות הללו הוא מנסה לנהל את הקרע – לא לפתור אותו – ולהרוויח זמן עד אחרי הפגרה, מתוך תקווה לעצב מחדש את מבנה השלטון ולהתכונן לבחירות בשלהי 2025 או תחילת 2026 בתנאים נוחים יותר מבחינתו.