04:44 זמן קודס הכבושה
בעולם הדיפלומטיה, תזמון אינו רק חשוב - הוא הכל. כאשר חמאס הודיעה על דחיית שחרור השבויים הישראלים עד להודעה חדשה, זה לא היה צעד טקטי שגרתי אלא מהלך מחושב שנועד לשנות את מאזן הכוחות בעסקת הפסקת האש. בעוד שהצדדים מחליפים האשמות, גוברים הסימנים לכך שהעסקה עשויה להפוך לנקודת מפנה לא רק עבור רצועת עזה, אלא עבור כל המזרח התיכון.
אבל האם יש לחמאס באמת יכולת לכפות את תנאיה? נראה כי חמאס זיהתה שישראל אינה מיישמת את ההסכם במלואו, אלא משתמשת באסטרטגיות לחץ כמו עיכוב חזרת העקורים והגבלת הסיוע ההומניטרי. חמאס השיבה בצעד מפתיע שנועד להכריח את ישראל לחשב מסלול מחדש.
ישנם ארבעה גורמים מרכזיים להחלטת חמאס לעכב את ביצוע העסקה בשלב זה:
היעדר ערבויות אמריקאיות
המצרים הבהירו כי התוכנית האמריקאית להבטחת הפסקת האש אינה בתוקף, במיוחד לאור הדיבורים על "תוכנית טראמפ" להעברת תושבי עזה למדינות שכנות. מבחינת חמאס, זה סימן לכך שישראל אינה מנהלת מו"מ בכנות, אלא מחכה לרגע הנכון כדי לשנות את כללי המשחק.
סחבת ישראלית בביצוע תנאי ההסכם
חמאס מזהה כי ישראל מקיימת את העסקה רק בחלקה, תוך הגברת הלחץ על האוכלוסייה הפלסטינית, באמצעות מניעת הכנסת סיוע הומניטרי, תקיפת אזרחים שחוזרים לצפון הרצועה, וחוסר התחייבות להמשך ההפוגה.
דרישות בלתי אפשריות מצד ישראל לשלב השני
נתניהו מתכנן להציג תנאים חדשים כמו גירוש הנהגת חמאס מרצועת עזה ופירוק הזרוע הצבאית שלה - דרישות שברור שלא יתממשו. בכך, ישראל מאותתת כי אינה באמת מעוניינת בשלב השני של העסקה אלא מנסה לחבל בה מבפנים.
חמאס בוחנת את יכולתה להרתיע את ישראל
השעיית העסקה היא גם מבחן כוח. חמאס רוצה לבדוק האם ישראל תחריף את הלחץ או שתבחר באופציה דיפלומטית. אם ישראל תיאלץ להציע ויתורים, חמאס תוכל לטעון כי הצליחה לשנות את כללי המשחק.
המצב מסתבך עוד יותר עם כניסת הגורם האמריקאי לתמונה. הצהרות טראמפ הוסיפו שמן למדורה כאשר אמר: "אם כל השבויים לא ישוחררו עד שבת בצהריים, יש לסיים את הפסקת האש". האם האיום הופנה רק כלפי חמאס, או שגם כלפי נתניהו?
נתניהו נתון בין הפטיש לסדן. מצד אחד, משפחות השבויים מפגינות בתל אביב ודורשות את המשך העסקה. מצד שני, שרים קיצוניים כמו בן גביר וסמוטריץ' דורשים חזרה ללחימה וטוענים כי כל ויתור לחמאס הוא תבוסה אסטרטגית. בן גביר הצהיר: "עלינו לחזור להשמדה מוחלטת", ודבריו משקפים את עמדת הימין הקיצוני בממשלה.
בתוך כך, המתווכים קטאר ומצרים מגלים תסכול גובר מהתנהלות ישראל ומהעיכובים שהיא יוצרת. ישנו חשש כי קריסת ההסכם עלולה להוביל להסלמה חדשה, שתהיה מסוכנת לכל הצדדים.
נראה כי אף אחד מהצדדים אינו מעוניין לשאת באחריות לקריסת העסקה, אך במזרח התיכון של ימינו - החלטות גורליות מתקבלות לעיתים קרובות ברגע האחרון.
האם העסקה תקרוס, או שזהו רק פרק נוסף במשחק השחמט בין ישראל לחמאס?
סופר: אל-חנאדק
