ישראל מנסה לכתר את איראן מאסיה המרכזית

לאחרונה הכריז דונלד טראמפ על הצטרפות קזחסטן למסגרת "ההסכמים האברהמיים", במהלך שמייצג החייאה מחדש של הפרויקט שהושק בשנת 2020 ושמטרתו הרחבה יותר הייתה לקדם את ישראל בזירה הבינלאומית ולפתוח בפניה את דלתות הנרמול מול מספר רב ככל האפשר של מדינות.

הפרויקט הזה, שיצא לדרך בתנופה רבה במהלך כהונתו הראשונה של טראמפ, דעך באופן משמעותי לאחר מבול אלאקצא באוקטובר 2023, בעקבות הטבח שביצעה ישראל בעזה, מה שהוביל לשחיקה בתדמיתה הבינלאומית ולירידה בתמיכה הערבית והאסלאמית בכל נתיב נרמול עמה – ובמיוחד מצד ערב הסעודית. אולם ההכרזה החדשה על הצטרפות קזחסטן לגל הנרמול נראית כניסיון אמריקאי-ישראלי משותף להחיות את הפרויקט דרך שער חדש – אסיה המרכזית.

הרווחים של ישראל מההתרחבות באסיה המרכזית

אין להפריד את ההתפתחות הזו מהחזון הרחב יותר של ישראל, ששואפת זה זמן רב להדק את החגורה הגיאו-פוליטית סביב איראן.

מדינות אסיה המרכזית – ובעיקר קזחסטן, אוזבקיסטן וקריגיזסטן – נהנות ממיקום אסטרטגי סמוך לגבול הצפוני של איראן. מתוך כך, כל מעורבות נורמליזציה בין ישראל למדינות הללו אינה שואפת רק ליחסים כלכליים או תרבותיים, אלא גם לבניית רשת הגנה מתקדמת שתפעל לטובתה של ישראל במקרה של התלקחות אזורית רחבה.

בין הרווחים הישירים לישראל ניתן למנות:

מיקום ביטחוני וצבאי

ישראל שואפת באמצעות פתיחות זו לבסס לעצמה נוכחות מודיעינית וצבאית במדינות הקרובות לאיראן, מה שיאפשר לה לנטר פעילות איראנית ואולי בעתיד אף להקים בסיסים או תחנות ניטור אלקטרוני בשיתוף פעולה עם ארצות הברית.

כך הופכות מדינות אסיה המרכזית לקו הגנה ראשון עבור ישראל בכל עימות עתידי, בעוד שתל אביב נותרת מחוץ לטווח האיום הישיר בזכות המרחק הגיאוגרפי.

חיזוק ההשפעה הכלכלית והטכנולוגית

מדינות אלו מחזיקות בעושר טבעי עצום של גז, נפט ואורניום, מה שהופך אותן לסביבה השקעתית מפתה עבור ישראל, המחפשת שווקים חדשים ושותפים נוספים לאחר שחלו זעזועים בקשריה עם העולם הערבי. במיוחד קזחסטן נחשבת לציר תחבורה חשוב במסגרת פרויקט "החגורה והדרך" הסיני, מה שמאפשר לישראל להתברג ברשתות תחבורה ואנרגיה חוצות-יבשות.

המיקום הגיאו-פוליטי

אסיה המרכזית ממוקמת באזור של תחרות חדה בין רוסיה, סין וארצות הברית, מה שהופך אותה לזירה מתאימה להשפעה רכה. כאן פועלת ישראל במקביל לוושינגטון, כאשר בריתות חדשות אלו מאפשרות לה לחזק את נוכחותה מול ההתרחבות של בייג'ינג ומוסקבה באזור.

שינוי כיוון

נסיגת נתיב הנרמול עם סעודיה בעקבות מלחמת עזה דחפה את ישראל לחפש חלופה שתשיב לה את התנופה הפוליטית שאבדה לה.

למעלה משנה, ריאד נחשבה לפרס הגדול בפרויקט ההסכמים האברהמיים, והושקע מאמץ פוליטי ותקשורתי עצום להכין את דעת הקהל הערבית לנתיב הזה. אך ההתנגדות מעזה הצליחה להסיט את הכיוון דרך מבול אלאקצא, והביקורת הגוברת בעולם על ההתנהגות התוקפנית של ישראל הביאה לקפאון בהסכמים בין הצדדים.

בהקשר זה, ניתן לראות את כניסת קזחסטן למעגל הנרמול כחלק מניסיון פיצוי. מדינות אסיה המרכזית המוסלמיות – על אף ריחוקן הגיאוגרפי – מייצגות גוש דמוגרפי מוסלמי משמעותי, ומאפשרות לישראל לטעון שהיא מרחיבה את קשריה עם העולם האסלאמי, גם אם לא מדובר במזרח התיכון עצמו.

ראוי לציין שהנשיא האמריקני דונלד טראמפ, שיזם את הפרויקט לראשונה בשנת 2020, שב עתה להוביל אותו אישית. לפי דברי פוליטיקאים אמריקאים, טראמפ חתר כבר מראשית כהונתו הראשונה לשכנע את בירות אסיה המרכזית להצטרף להסכמים, כחלק ממיזם רחב יותר להרחבת ההשפעה האמריקאית והישראלית באזור, במיוחד לאחר נסיגת ארה"ב מהמזרח התיכון.

ישנם פרשנים שסבורים כי הצטרפות קזחסטן עשויה לעודד מדינות נוספות בקבוצת "5+1" (קזחסטן, קריגיזסטן, טג'יקיסטן, טורקמניסטן, אוזבקיסטן) לנקוט צעדים דומים, מה שיביא בפועל ליצירת חזית פוליטית מתקדמת לישראל בלב אסיה, באישור וושינגטון ובתמיכתה הכלכלית והצבאית.

הנרמול ככלי מצור חדש נגד איראן

בלב המיזם אין מדובר רק ביחסים דיפלומטיים שישראל מנסה לקדם, אלא בתוכנית הקפה אסטרטגית של איראן. זה מה שהופך את הנרמול עם קזחסטן לחלק מהנדסה גיאו-פוליטית חדשה שבה וושינגטון ותל אביב פועלות יד ביד כדי לעצב מחדש את מפת הבריתות באסיה – באופן שמשרת את יעדיהן הביטחוניים והכלכליים גם יחד.