איך הזינה איחוד האמירויות את אש המלחמה בסודאן?

המלחמה בסודאן איננה עוד עימות פנימי בלבד בין הצבא הסודאני לכוחות "התמיכה המהירה", אלא הפכה לזירה של סגירת חשבונות אזוריים ושרטוט מחדש של מפת ההשפעה בקרן אפריקה ובצפון היבשת. בלב התמונה הזו בולטת איחוד האמירויות כשחקן מרכזי שמארג האינטרסים הכלכליים והצבאיים שלה שזור בעומק ההתפתחויות, באופן שהופך אותה לאחת המואשמות המרכזיות בליבוי והסלמת המלחמה — במקום לפעול לסיומה.

מאז פרוץ הסכסוך באפריל 2023 בין הצבא הסודאני בראשות הגנרל עבד אל-פתאח אל-בורהאן לבין כוחות "התמיכה המהירה" בראשות מוחמד חמדאן דגלו (חמידתי), הופנו הזרקורים לאבו דאבי, שניהלה קשרים הדוקים עם דגלו. יחסים אלה אינם חדשים, אלא חוזרים לשנים קודמות, כאשר איחוד האמירויות סיפקה לחמידתי גיבוי פוליטי וכלכלי שאפשר לו להפוך ממפקד מיליציה מקומית למנהיג בעל רשתות השפעה חוצות גבולות.

האסטרטגיה של איחוד האמירויות מבוססת על עיקרון של "שליטה ללא הסתבכות" — כלומר, בניית השפעה דרך סוכנים מקומיים ושכירי חרב במקום התערבות צבאית ישירה. בסודאן, לפי דיווחים בינלאומיים, סיפקה אבו דאבי אמצעי לחימה, ציוד צבאי ומל"טים לכוחות התמיכה המהירה, ואף סייעה בגיוס לוחמים מצ'אד ולוב. המטרה לא הייתה רק לתמוך בצד מסוים, אלא להפוך את האזור לבסיס השפעה מאזור דרפור ועד לחופי לוב — כדי להבטיח דריסת רגל סמוך לים האדום וללב אפריקה.

הזהב כמנוע מלחמה — והאמירויות כגשר השפעה בין סודאן ללוב

אחת ההיבטים הבולטים במעורבות של איחוד האמירויות היא הכלכלי — מסחר הזהב הסודאני הפך לאחד ממקורות המימון של המלחמה. לפי דיווחים בינלאומיים, חלק ניכר מהזהב של דרפור מוברח דרך רשתות השייכות לחמידתי לדובאי, שם עובר תהליך הלבנה ונמכר בשוק הגלובלי. מסחר זה מספק לחמידתי מקורות מימון לרכישת נשק ולשכר לחייליו, ומנגד מבטיח לאבו דאבי אספקה קבועה של זהב גולמי המחזק את מעמדה כמרכז עולמי למסחר במתכות יקרות.

כך הפכה איחוד האמירויות משותפה כלכלית לשותפה ישירה ב"כלכלת מלחמה", תוך ניצול הכאוס השורר בסודאן להידוק שליטתה באחת מהמדינות העשירות ביותר במשאבי טבע באפריקה.

האינטרסים של אבו דאבי בסודאן משתלבים עם תפקידה בלוב. מאז תמיכתה בגנרל ח׳ליפה חפתר במזרח לוב, פעלה לבניית מסדרון השפעה שמתחיל מבנגזי ומסתיים בדרפור, ומקשר בינה לבין בני בריתה — חפתר ודגלו. תועדו תנועות של לוחמים ונשק בין האזורים, בגיבוי של איחוד האמירויות, בניגוד להחלטות מועצת הביטחון על אמברגו נשק. דרך השתרעות זו, שואפת אבו דאבי ליצור חגורת שליטה שמחברת בין הים התיכון לים האדום — מהלך שיאפשר לה שליטה על מסדרונות אנרגיה וסחר באחת הזירות הרגישות ביותר בעולם.

נשק בריטי דרך אבו דאבי והדו-פרצופיות של האמירויות

הדו"ח האחרון של האו"ם למועצת הביטחון חשף היבט קודר נוסף: תיעוד של משלוחי נשק בריטי שהגיעו לידי כוחות "התמיכה המהירה" דרך איחוד האמירויות. לפי הדו"ח, מנועים, ציוד הדרכה ונשק קל שנמכרו לחברות אמירתיות מצאו את דרכם לשטח הסודאני — הפרה ברורה של האמברגו. על אף ההכחשות הרשמיות, תיעוד ותמונות שסיפק הצבא הסודאני מוכיחים שימוש ברכבי שריון מדגם נימר עג׳באן — תוצרת איחוד האמירויות — בהתקפות בדרפור, מה שמציב את אבו דאבי במוקד של אחריות משפטית ופוליטית.

שיטה זו לעקיפת מגבלות בינלאומיות אינה חדשה במדיניות האמירויות — כבר הואשמה בכך בלוב ובתימן. אך במקרה הסודאני, נחשפת בבהירות כיצד "שותפויות תעשייה ביטחוניות" משמשות מסווה להזנת עימותים צבאיים.

ובזמן שהאמירויות מציגה את עצמה כמתווכת הומניטרית בסודאן ומארחת כנסים לסיוע — היא ממלאת בפועל תפקיד הפוך. התמיכה הצבאית והפיננסית שהיא מעניקה לכוחות המואשמים בפשעי מלחמה בדרפור שוללת כל אמינות מדבריה על "יציבות ופיתוח". למעשה, המלחמה הפכה להזדמנות עבור אבו דאבי להרחיב את נוכחותה בים האדום — דרך יוזמות לבניית נמלים חלופיים לפורט סודאן וחתימת הסכמים לוגיסטיים שמעניקים לה זכויות ארוכות טווח.

איום על הביטחון האזורי

השפעתה של איחוד האמירויות אינה מסתיימת בגבולות סודאן, אלא נוגעת גם לביטחון הלאומי של מצרים ולכל קרן אפריקה. שליטתה של "התמיכה המהירה" בדרפור משמעה בפועל שהאמירויות זוכות להשפעה על משולש הגבולות בין סודאן, מצרים ולוב — אזור רגיש שעלול להפוך לנקודת לחץ על קהיר. כמו כן, נוכחותה הגוברת בים האדום עלולה לערער את מאזן הכוחות במסדרון ימי שהיסטורית היה תחת השפעת מצרים וערב הסעודית.

לסיכום, מלחמת סודאן חדלה להיות עימות פנימי על שלטון — והפכה לזירת סכסוך מונחה על ידי גורמים אזוריים, ובראשם איחוד האמירויות. בשם "היציבות", ממומנת האנרכיה, ובשם "הפיתוח", נשדדים משאבים. ככל שגוברות הראיות למעורבותה באספקת נשק, הברחת זהב ומימון המלחמה — מתברר כי תפקידה של האמירויות הוביל לתוהו ובוהו הרסני המאיים על אחדות סודאן ועל יציבות האזור כולו. מה שמתרחש בדרפור הוא לא עוד עימות מקומי — אלא פרק במלחמה גיאופוליטית שאבו דאבי מנהלת למען רווחיה האסטרטגיים — על חשבון דמם ועתידם של אזרחי סודאן.