צנעא–ריאד: עומאן מפעילה מחדש את ערוצי התיווך

סולטנות עומאן חוזרת שוב לקדמת הבמה כמתווך מרכזי בתיק התימני, עם חידוש הדיבורים על יוזמותיה להחיות את מסלול השלום התקוע בין צנעא לערב הסעודית. השקט הזהיר ששרר במהלך החודשים האחרונים נראה כעת מאוים, בעקבות עלייה בהאשמות ההדדיות על הפרת הסכם הרגיעה הכלכלית שנחתם ביוני 2024, אשר היווה אבן יסוד ל"מפת הדרכים" של האו״ם בחסות עומאן – שנועדה לעבור משלב הפסקת האש הצבאית לשלב של הסדרה כוללת.

אולם, מסלול זה, שנראה אז כסימן ליציבות בת קיימא, החל להתערער בשל הלחצים הכלכליים שמופעלים ישירות על צנעא – אם באמצעות הגבלות על מסחר או שיבוש הייבוא לאזורים הנתונים לשליטתה. בתגובה, הזהירה צנעא במפורש כי "משוואת תגמול הדדי עדיין בתוקף", תזכורת לכך שהרגיעה הכלכלית אינה חד-צדדית, ופגיעה בזכויותיהם של התימנים לפרנסה, משכורות ונמלים תיענה בצעדים מקבילים, שעשויים לכלול גם מתקפה על תשתיות פיננסיות ונפטיות בתוך סעודיה עצמה.

האזהרה של מוחמד מפתאח, ממלא מקום ראש ממשלת צנעא, משקפת עמדה פוליטית מחושבת שנועדה להזכיר לריאד כי נושא הכלכלה הפך היום לכלי לחץ מרכזי במשוואה התימנית. לאחר שהמלחמה הפכה מקרבות צבאיים לעימות כלכלי מדורג, הפכו כלי המצור והרעב – לפי צנעא – להמשך התוקפנות באמצעים אחרים. מפתאח הבהיר כי "המשחק לא יימשך", ואיים בכך שאם יימשכו ההגבלות הכלכליות והבנקאיות – תתחדש הסלמה באזור, בניגוד למה שהתיימרה להשיג מפת הדרכים של האו״ם.

גורמים כלכליים בתימן סבורים כי ההסכם הכלכלי, שכלל התחייבות סעודית שלא לשבש את זרימת הסחורות וההעברות, בתמורה לרגיעה בגבול, לא יושם במלואו. עם חזרת המתיחות, גוברים החששות שהכלכלה תהפוך לזירת עימות חדשה – בייחוד נוכח הודעת הנהגת צנעא כי בנק המטרות הכלכליות עודכן וכולל עתה בנקים, חברות נפט ומוסדות פיננסיים סעודיים. צנעא כבר השתמשה בעבר בכלי הלחץ הכלכליים בהצלחה – משיבוש ייצוא הנפט התימני ועד תקיפות מתקנים רגישים בתוך סעודיה.

בתגובה לכך, פועלת סולטנות עומאן לגשר מחדש בין צנעא לריאד, מתוך הבנה שהמשך המתיחות מאיים על היציבות האזורית הרחבה – בייחוד לנוכח ההתמקדות האזורית בנושאים ביטחוניים סבוכים המשתרעים מעזה ועד לים האדום. ציוץ של הפרשן העומאני עלי בן מסעוד אל-מעשאני, שבו ציין כי תימן תחזור למרכז הבמה האזורית בימים הקרובים, נתפס כרמז לכך שמסקט קיבלה אור ירוק מסעודיה לחדש את המגעים – ואולי אף לעדכן חלק מסעיפי מפת הדרכים לצורך החייאת המו״מ.

אולם, המהלך העומאני נתקל בשתי מכשלות עיקריות: הראשונה היא שחיקת האמון ההיסטורית בין צנעא לריאד, והשנייה – תפקידה של ארצות הברית, שצנעא עדיין רואה בה גורם מעכב, במיוחד אחרי שוושינגטון השתמשה במלחמה בעזה כעילה להקפאת המסלול התימני בשנתיים האחרונות. תחושת התסכול גוברת גם נוכח כישלון מאמצי האו״ם לקדם שיח פוליטי ממשי – בזמן שהסוגיות ההומניטריות והכלכליות (כמו משכורות והסרת המצור) נותרות ללא פתרון.

לפיכך, נראה כי עומאן ניצבת בפני משימה רגישה של ארגון מחדש של סדרי העדיפויות של המו״מ – החל בחיזוק מחדש של הסכם הרגיעה הכלכלית, הנחשב לאבן יסוד לכל התקדמות. ללא ערבויות ממשיות שיבטיחו הפסקת הלחצים הכלכליים, לא תוכל צנעא לשווק כל הסדרה פנימית, וסעודיה לא תשתכנע כי בן שיח תימני מסוגל לרסן תגובות – הן ברחוב והן בגבול.

השלב הבא יבהיר אם ניתן לבנות מחדש אמון הדדי המבוסס על אינטרסים משותפים – או שמא תימשך ההסלמה לכדי עימות כלכלי גלוי. דבר אחד ברור: צנעא כבר לא מתייחסת למסלול הכלכלי כאל נושא משני, אלא כחלק אינטגרלי ממאבק הריבונות, וכל הפרת התחייבות מצד ריאד תתפרש בעיניה כחזרה לריבוע העימות. לעומתה, עומאן נראית כצד היחיד – בשל מעמדה ותפקידה – היכול להפוך את המתיחות להזדמנות חדשה לשלום, אם תימצא נכונות פוליטית משני הצדדים.