כתב העת לביטחון לאומי: קריסתה של סוריה החלה

על פי מאמר זה שפורסם במגזין לביטחון לאומי האמריקאי ותורגם על ידי אתר אל-ח'נאדק האלקטרוני, סוריה הפכה למפורקת ומחולקת, כאשר קבוצות מזוינות שונות שולטות באזורים נפרדים, ונוצרו תרחישים מדאיגים בנוגע לפיצול המדינה. המאמר מוסיף כי מיעוטים כגון העלאווים והדרוזים אינם נותנים אמון בממשלת אשל שרע' אל-ג'ולאני, במיוחד לאחר האירועים האחרונים שקרו בסווידא, אשר גרמו למאות הרוגים, אלפי עקורים וביצוע פשעים חמורים בהשתתפות כוחות אל-ג'ולאני.

תד גאלן קרפנטר – כותב המאמר – הודה כי ארצות הברית היא זו שנהנתה ועודדה את הקבוצות המזוינות בראשות ג'ולאני, וכי אמינות התעמולה התומכת בו ובארגונו נשחקת כיום בקצב חסר תקדים. הוא הסיק כי המדינה חיה כיום בכאוס כתוצאה ממאבק ההשפעה בין טורקיה וישראל, וכמובן, בשיתוף פעולה נרחב של ארצות הברית.

הטקסט המתורגם:

האלימות מחריפה תחת הממשלה האסלאמית החדשה בסוריה, כמו גם הדיכוי של מיעוטים אתניים ודתיים. הטרגדיה הזו הייתה צפויה לחלוטין. מאז כהונתו הראשונה של ברק אובמה, הזהירו מבקרים כי חיזור וושינגטון אחרי קיצונים סונים ערביים וסיוע להם יוביל לתוצאות הרות אסון. למרות זאת, ממשל ג'ו ביידן התמיד בגישה זו בניסיון להפיל את ממשלת בשאר אל-אסד החילונית. מנקודת מבטם של מקבלי ההחלטות בארה"ב, אסד חטא בשתי חטאים שאין עליהם מחילה: הוא הפך את מדינתו לבעלת הברית האזורית הקרובה ביותר של איראן, וחיזק את קשריו עם רוסיה בהנהגת ולדימיר פוטין. למעשה, חיל האוויר הרוסי מילא תפקיד מרכזי ב-2024 בכך שאיפשר לכוחות הממשלה הסורית לדכא את המרד הסוני ולהחזיר שליטה על חלקים מרכזיים בסוריה.

תמיכה במשטר והפלתו

עם זאת, היכולת של טהראן ומוסקבה לתמוך במשטר אסד הלכה ופחתה עם השנים. במיוחד התמיכה הרוסית הפכה לפחות אמינה כשמיקוד הקרמלין עבר למלחמה באוקראינה. במהלך השנה האחרונה של ממשל ביידן, קואליציה דה-פקטו שכללה את ארה"ב, ישראל, ערב הסעודית וטורקיה, הכפילה את מאמציה להביא את המורדים הסורים לשלטון.

המהלך הצליח לבסוף. בדצמבר 2024, הצליחה קואליציה אסלאמית סונית בראשות ארגון "היאת תחריר א-שאם" (HTS) — שהיה בעבר שלוחה של אל-קאעדה — להפיל את ממשלת אסד. וושינגטון ובעלות בריתה עבדו קשה להשגת מטרה זו מאז 2011, אף על פי שמאמץ זה הצית מלחמת אזרחים שגבתה את חייהם של יותר מ-600 אלף בני אדם והביאה לעקירתם של למעלה מ-13 מיליון.

בכירים בממשל ביידן, כמו גם אמצעי התקשורת הממסדיים במערב, תיארו את ניצחון המורדים כ"שחרור" של העם הסורי המדוכא. החלק הראשון של תוכנית "60 דקות" ששודרה ב-CBS ב-15 בדצמבר 2024 היה מייצג לכך, בהמשיכו מסורת ארוכה ומבישה של הצגת אפילו הסוכנים המושחתים והאכזריים ביותר של וושינגטון כלוחמי חירות ודמוקרטיה.

אויבו של אויב

עד לניצחונה הצבאי של "היאת תחריר א-שאם", ממשלת ארצות הברית כללה אותה ברשימת הארגונים הטרוריסטיים. עם זאת, המנהיגים האמריקאים טרחו לשקם את תדמיתה בנדיבות, והמשטר החדש הפך כעת לחביב במעגלים מערביים כאילו אותו עבר מדאיג מעולם לא התקיים.

העיוורון הפוליטי הזה מצד המנהיגים האמריקאים כלפי סוריה היה תמיד מביש. מוקדם יותר במלחמת האזרחים הסורית, קראו מספר מקבלי החלטות ומובילי דעה אמריקאים – במיוחד תחת ממשל אובמה – לשתף פעולה בגלוי עם ארגון אל-קאעדה ובעלי בריתו. לדוגמה, ראש ה-CIA לשעבר דייוויד פטראוס התעקש כי ישנם גורמים "מתונים יותר" באל-קאעדה שיכולים לשמש כבעלי ברית מועילים לארצות הברית, ולכן יש לקרבם. ג'ייק סאליבן, שלימים שימש כיועץ לביטחון לאומי של הנשיא ביידן, אימץ היגיון דומה.

מדינה אתנית-דתית

סוריה הייתה, ונותרה, פסיפס אתני-דתי שברירי. האוכלוסייה הערבית, שהיא הרוב האתני, מחולקת לסונים (כ-60%), נוצרים (10–12%), עלאווים – זרם שיעי (10–12%) – ודרוזים, קבוצה שמשלבת אלמנטים מהאסלאם השיעי, הנצרות והיהדות (כ-5%). יתר האוכלוסייה מורכבת מקבוצות אתניות נוספות (רובן סוניות), ובעיקר כורדים (כ-10% מהאוכלוסייה הסורית הכללית).

למעלה מארבעה עשורים שלטה משפחת אסד הודות לנאמנות החזקה מבסיס התמיכה העלאווי שלה ולבריתותיה עם נוצרים, דרוזים וקבוצות נוספות. אף אחד לא מתכחש לכך ששלטונה היה דכאני ואכזרי, אך האופי השרירותי של המשטר לא בהכרח הפך את מתנגדיו לטובים ממנו.

המפלגה השלטת

המציאות הבעייתית הזו נחשפת כעת ביתר שאת. אמינות התעמולה בעד "היאת תחריר א-שאם" נשחקת בקצב חסר תקדים. לפי הדיווחים, המשטר החדש, בראשות הנשיא הזמני אחמד א-שרע (לשעבר חבר בארגון אל-קאעדה), הוציא להורג מתנגדים פוליטיים רבים ללא כל הליך משפטי. בנוסף, הוא הוביל מתקפות צבאיות עקובות מדם שגרמו למותם של אלפים, רובם אזרחים.

השלב הראשון החשוב התרחש במרץ 2025, כאשר כוחות הממשלה תקפו אזורים עלאוויים סמוך לחוף הים התיכון. התקפות אלו גבו את חייהם של למעלה מ-1500 בני אדם, רובם עלאווים. בהמשך, באפריל, תקפו הכוחות את הנוצרים והדרוזים, מה שהוביל למאות קורבנות נוספים. בני בריתם האסלאמיים הקיצוניים ביצעו פיגועים ותקיפות נגד מטרות אזרחיות נוצריות ודרוזיות, כולל כנסיות.

בתחילת הקיץ, פתחה הממשלה האסלאמית במתקפה מתואמת עם בעלי ברית סונים בדואים. הקרבות הללו גבו את חייהם של למעלה מאלף בני אדם, רובם דרוזים. לאחר מכן התערבה ישראל וביצעה תקיפות אוויריות נגד מטרות של ממשלת סוריה – לכאורה במטרה להגן על הדרוזים הנצורים.

לאחר שממשלת אסד חדלה להיות המטרה המרכזית של תל אביב, פחת גם המניע של המנהיגים הישראלים לשתף פעולה עם השליטים האסלאמיים החדשים בדמשק.

האם סוריה חולקה?

מלבד ההשלכות הפנימיות הקשות, נראה כי טורקיה וישראל מעורבות בניסיון השתלטות על שטחים מסוריה. פריסת כוחות קרקעיים ישראליים במחוז סווידא הדרוזי בדרום סוריה – הגובל ברמת הגולן שסופחה בעבר – מצביעה על מאמץ של תל אביב לבסס שליטה בפועל על חלק נרחב מדרום סוריה. גם טורקיה נהגה באופן דומה. הממשלה הטורקית, בתמיכת וושינגטון, לחצה על הכורדים לוותר על שאיפותיהם לאוטונומיה, והיום איסטנבול שולטת למעשה על אזור חיץ נרחב לאורך הגבול הסורי-טורקי.

מה יקרה הלאה?

מדיניותה של ארצות הברית ובעלות בריתה כלפי סוריה עלולה להתברר ככישלון צורב – הומניטרי וגיאו-פוליטי כאחד. ייתכן שהפלת אסד פתחה את הדלת לרודנות קשה אף יותר ולדיכוי חריף יותר של מיעוטים. היא גם עשויה לשחרר שאיפות התפשטות מסוכנות מצד טורקיה וישראל. מדיניות וושינגטון הביאה חורבן נוסף למדינה קטנה ויצרה תנאים לאסון הומניטרי גדול אף יותר באזור בלתי יציב.

על הנשיא טראמפ לדרוש את נסיגת ארה"ב מסוריה. נראה שצרות נוספות בפתח, ועל וושינגטון לפחות להימנע מהחמרת המצב.