04:28 זמן קודס הכבושה
"מעבר דוד" מייצג סוגיה גיאו-פוליטית מרכזית בשיח המדיני והביטחוני הטורקי בן-זמננו, בשל השלכותיו האסטרטגיות על הביטחון הלאומי של טורקיה ועל מפת מאזן הכוחות האזורי. מסדרון יבשתי זה משתרע מצפון עיראק, דרך צפון סוריה ועד לים התיכון, ומשמש ככלי לקידום מטרות אמריקאיות וישראליות, תוך תמיכה ביישות כורדית חמושה הנתפסת כהמשך למפלגת הפועלים של כורדיסטן (PKK). אנקרה רואה בפרויקט זה ניסיון לאסור עליה אסטרטגית ולנתקה מעומקה הערבי, מה שמסביר את עמדתה הנחרצת נגד כל יוזמה הקשורה בכך.
המאמר מתבסס על ניתוחים טורקיים שונים שבחנו את ממדיו הפוליטיים, הביטחוניים והכלכליים של הפרויקט, תוך הדגשת נקודת המבט הטורקית הרואה ב"מַעֲבָר דָאוּד" איום רב-ממדי שאינו מסתכם בגבול גיאוגרפי בלבד, אלא ככלי אסטרטגי לעיצוב מחדש של מאזן הכוח במזרח התיכון מעבר לגבולות הריבוניים המסורתיים.
טורקיה רואה ב"מעבר דאוד" אתגר אסטרטגי חמור ביותר מאז מלחמת העולם הראשונה, וטוענת כי ההתמודדות עמו מחייבת תגובה מעשית הכוללת תחומים צבאיים ודיפלומטיים, לצד חיזוק התיאום האזורי. אנקרה מדגישה כי מדובר בפרויקט שמאיים לא רק עליה, אלא מבקש לפרק את כלל האזור תוך שרטוט מחודש של מפותיו האתניות והדתיות.
ראשית: הממדים הפוליטיים של הפרויקט
טורקיה רואה במסדרון תוכנית לבידוד אסטרטגי שמטרתה לרסן את השפעתה ולהפוך אותה לשחקן שולי בסביבתה. הוא מזוהה ככלי לחיזוק יישויות בדלניות בסוריה ובעיראק, במיוחד היישויות הכורדיות והדרוזיות שישראל וארה"ב מנסות להכשיר תחת כותרות של "שלטון עצמי" ו"ייצוג אתני".
כמה פרשנויות רואות בפרויקט המשך לרעיון "ישראל הגדולה", הקשור לאידיאולוגיות דתיות ופוליטיות כמו "ארץ ההבטחה" ו"המזרח התיכון החדש". הכוחות התומכים בפרויקט מנסים לשווק את הכוחות הכורדיים והדרוזיים כגופים פוליטיים אזרחיים, כהכנה להכרה בינלאומית בהם. במחוז סווידא הדרוזי, טורקיה מזהה מוקד עיקרי בתוכנית זו.
שנית: הממדים הכלכליים
למסדרון יש ממדים כלכליים מסוכנים: הוא נועד לשלוט בנתיבי נפט וגז מצפון עיראק לים התיכון תוך עקיפת טורקיה, ובכך לשלול מאנקרה את תפקידה כציר אנרגיה אזורי. הוא גם נועד להשתלט על משאבים חקלאיים ומים באזורים אסטרטגיים כמו נהר הפרת ודיר א-זור – שמספקים כ־80% מחיטת סוריה – מה שמחריף את משבר המזון. נוסף על כך, הפרויקט שואף להפוך את נמל חיפה למרכז לוגיסטי אזורי חלופי לנמלים הטורקיים – איום ישיר על פרויקט "המולדת הכחולה" של טורקיה במזרח הים התיכון.
שלישית: הממדים הביטחוניים והצבאיים
מבחינה ביטחונית, מדובר באיום ישיר על גבולה הדרומי של טורקיה, כשהוא מציב את צבאה מול "גבול חדש" מול יישויות פרוקסי הנתמכות בידי ישראל והמערב. הכוונה היא להפוך את הגורמים הבדלניים לכלי ביטחוני באמצעות חימוש ואיסוף מודיעין. הסיכון כולל גם שינוי במאזן הדמוגרפי באזורים כמו חסכה, רקה וסווידא דרך טיהור אתני והעברה בכפייה.
החמור ביותר הוא הסכנה להעברת הסכסוך לתוך שטחה של טורקיה, באמצעות ליבוי מגמות בדלניות בקרבה, כדי לפגוע ביציבותה מבפנים בכלים פוליטיים ותקשורתיים.
רביעית: המטרות הכלליות של המסדרון
היעדים המרכזיים של הפרויקט כוללים שליטה במשאבי האנרגיה של האזור, החלשת מדינות כמו סוריה, עיראק וטורקיה, בידוד איראן ופירוק מה שמכונה "הסהר השיעי". הפרויקט מבקש לכפות מציאות גיאו-פוליטית חדשה בגיבוי בינלאומי ואמריקאי, שתשנה את האזור על בסיס דתי ואתני.
חמישית: הסכנות הצפויות לטורקיה
הסכנות המרכזיות כוללות אובדן שליטה על הגבול הדרומי, פגיעה בהשפעתה בצפון סוריה ועיראק, והתעוררות מגמות אתניות בתוך טורקיה עצמה. הדבר עלול להוביל להיחלשות תפקידה במזרח הים התיכון, בשל אובדן עומק יבשתי, ושיבוש יוזמות אסטרטגיות כמו "מעבר זנגזור" ופרויקט "המולדת הכחולה".
שישית: סימנים להאצת ביצוע הפרויקט
עדויות מהשטח מצביעות על האצה ביישום. כוחות "הכוחות הסוריים הדמוקרטיים" (כַּסַ"ד) מקבלים לגיטימציה כחלק ממו"מ פוליטי בינלאומי – מה שעשוי להוביל להכרה רשמית. במקביל, ישראל פועלת לקבוע עובדות בשטח תוך ניצול היעדרות רוסיה ואירופה מהזירה הסורית, והגיבוי האמריקאי המוגבר.
נעשים מאמצים לשווק את הרעיון של אוטונומיה כורדית ודרוזית תחת כותרת של "פדרציה לאחר המלחמה", כחלק ממודל של "שלום אזורי כולל" בליווי הבטחות להשקעות ובנייה מחודשת – דבר שמקשה על ההתנגדות.
שביעית: הצעדים הטורקיים הדרושים
כדי להתמודד, קוראות האנליזות לגיבוש אסטרטגיה לאומית כוללת שאינה מוגבלת לפן הצבאי, אלא כוללת ממדים מדיניים, כלכליים, מודיעיניים ודיפלומטיים. יש לבצע מבצעים צבאיים יזומים בצפון עיראק וסוריה כדי לקטוע את המסדרון.
כמו כן, יש להעמיק את הקשר עם ממשלת עיראק ועם שלטון האזור הכורדי כדי לנתק את החיבור בין ארביל לבין כַּסַ"ד. במקביל, טורקיה צריכה לשמר את שיתוף הפעולה עם איראן ולחזק את קשריה עם מדינות מזרח הים התיכון כמו מצרים, לוב ואלג'יריה.
בפנים, יש לאחד את החזית הפנימית מול האיומים ולהילחם בניסיונות להלבין את הבדלנות. כמו כן, נדרש חיזוק נוכחות צבאית ולוגיסטית בגבולות, במיוחד בציר תל-אביֵּץ–ראס אל-עין, וליזום שיתופי פעולה מודיעיניים רב-צדדיים לבלימת ההשפעה הישראלית הבלתי-ישירה.
לסיכום
טורקיה רואה ב"מַעֲבָר דָאוּד" לא פרויקט מקומי חולף, אלא חלק ממערכה כוללת לשינוי מפת המזרח התיכון באמצעים רכים וקשיחים. זו מציאות שמחייבת עירנות אסטרטגית ותגובה מרובדת שתשיב לטורקיה את מקומה המרכזי באזור.
סופר: אל חנאדק
