אירועי סווידא: מה תפקידה של ישראל ומה מעמדה של טורקיה?

נראה שהמצב באזור א־סווידא מתקרב לשקט זהיר לאחר ימים של מתיחות עקובה מדם בין הכוחות הכפופים לרשות המעבר בראשות אחמד א־שרע אל־ג'ולאני לבין בני העדה הדרוזית. באירועים הללו מילאה ישראל תפקיד מרכזי, עוד לפני תחילתם, ואף במתקפה הישירה על בירת סוריה דמשק – בטענה להגנה על הדרוזים.

הסכם הפסקת האש שהושג בין הכוחות הצבאיים והביטחוניים של משטר ג'ולאני לבין הדרוזים גובש בתיווך אמריקאי. עיתון „ישראל היום” דיווח כי ישראל העניקה לכוחות הביטחון הסוריים ארכה של 48 שעות “לשקם את היחסים” בין הבדואים לדרוזים בעיר סווידא, וכי תל אביב אישרה רק לכוחות סוריים מצומצמים להיכנס לעיר. להצעה זו ניתן גיבוי מטורקיה ומגורמים אזוריים נוספים.

למרות ה“התנהגות הידידותית” של משטר א־שרע אל־ג'ולאני כלפי ישראל והצהרותיו המיידיות על רצון בשלום עם ישראל ועל נכונותו להגשים בתוך ימים חלומות שישראל רדפה אחריהם עשרות שנים, ממשיכים בנימין נתניהו ושריו להצהיר ולפעול באופן שמטרתו להכניע את סוריה ולהטיל עליה חסות.

את הדברים הללו חיזק ז’ראר ארנו, לשעבר מנכ״ל המדיניות והביטחון במשרד החוץ הצרפתי, במאמר במגזין Le Point. ארנו כתב כי “המסר של ישראל ברור: היא מסרבת לחזרת הצבא הסורי לדרום ודורשת אזור מפורז בשליטת מיליציות דרוזיות”. הוא הדגיש כי היעדר התנגדות בינלאומית ממשית מעיד על עליונות ישראל באזור, והוסיף שהמשבר בסווידא מוכיח שישראל איננה מעוניינת באיחוד סוריה אלא בהחלשתה, ואף בפיצולה לישויות אתנו־דתיות. ארנו טען כי בתוך התוהו ובוהו שאחרי עידן בשאר אל־אסד, ישראל מבקשת לחזק את כליו בדרום המדינה, וכי מאחורי הסיוע לדרוזים מתגבשת אסטרטגיה רחבה יותר.

מאז עלייתו של א־שרע לשלטון לא קיים האיש את הבטחותיו הפנימיות והניח שמייצוב שלטונו יושג רק בעזרת גורמי חוץ, תוך ריצוי ארצות הברית וישראל. במקביל הלך וגבר בקרב מרכיבי החברה הסורית – דרוזים, כורדים, עלווים, נוצרים ואף חלק מהסונים – התחושה שהמסלול הפוליטי הנוכחי איננו מייצג אותם. תחושת איום זו הזינה את הרצון בביטחון קהילתי־עצמי, וישראל מנסה להפעיל לחץ על נים עדין זה כדי לעודד פדרליזציה או חלוקה במדינה.

ארצות הברית ותמיכתה בגישה הפדרלית

מעניין לציין את הסתירות בגישה האמריקאית. בעוד השליח הנשיאותי לסוריה, תומאס בראק, דוחה פומבית רעיון פדרלי וטוען כי “תהיה סוריה אחת וצבא אחד”, נשמעות בוושינגטון יותר ויותר קריאות הרואות בפדרציה מודל הגנה קולקטיבית למיעוטים הדתיים והאתניים – כורדים, דרוזים ונוצרים כאחד. בראק עצמו אמר לערוץ הכורדי Rudaw כי “ראינו שהפדרציה אינה מצליחה במדינות אחרות”, אך הדגיש שארצו “לא תתמוך בתוצאה בדלנית”.

מאבק אזורי: ישראל מול טורקיה

לצד התסבוכת הפנימית, רואים משקיפים רבים בסווידא זירה למאבק שקט בין שתי מעצמות אזוריות: ישראל וטורקיה. ישראל שואפת להשיג דריסת רגל אסטרטגית בכל תרחיש עתידי: בהמשך אנרכיה – להגשים את תוכנית “מעבר דוד”; ובמקרה ששלטון א־שרע אל־ג'ולאני יתייצב – לקבוע תנאים במו״מ עתידי עמו. טורקיה, לעומת זאת, חותרת לייצב את סוריה ולחסום התערבות ישראלית, מתוך תפיסה שהיציבות הסורית חיונית לביטחונה וליכולתה להשפיע כלכלית ואנרגטית באזור.

באופן זה הופכת סווידא לסמל של המאבקים האזוריים והפנימיים בסוריה: בין רצון ישראל לפרק ולפלג לבין שאיפת טורקיה לאחוז במושכות, ובין תכניות חיצוניות לבין מציאות רב־עדתית שמבקשת ביטחון וזהות בסוריה שלאחר מלחמת האזרחים.