א-שרע לאחר התקיפות הישראליות: האם ההסכם עם ישראל נדחה?

ביום חמישי בבוקר, 17 ביולי 2025, הכריז יו"ר השלטון הזמני בסוריה, אחמד א-שרע אל-ג'ולאני, על משיכת כל הכוחות הכבדים ממחוז א-סווידא ועל מסירת האחריות הביטחונית לידי פלגים דרוזיים מקומיים. ההכרזה לוותה בגינוי תקיף להתערבות הישראלית, כפי שדווח בכלי תקשורת סוריים, ערביים ובינלאומיים – מה שסימן סיום סבב של עימותים צבאיים, אם כי לא בהכרח את סיום הסכסוך כולו.

בנאומו הראשון ששודר בטלוויזיה לאחר תקיפות אוויריות כבדות של ישראל על דמשק ב-16 ביולי 2025, התחייב הג'ולאני להגן על האזרחים הדרוזים, וציין כי זכויותיהם הן "עדיפות עליונה". הוא הדגיש כי ינקטו צעדים נגד כל מי שפגע בהם, וסירב לכל ניסיון לגרור את העדה הדרוזית לידי "צד זר או לפילוג בשורות העם הסורי".

האם נדחה ההסכם בין הג'ולאני לישראל?

למרות ההתפתחויות האחרונות – התקיפות הישראליות על סוריה והעימותים בין כוחות הג'ולאני לתושבי א-סווידא – לא נראה כי המסלול של התקרבות בין השלטון הזמני בסוריה לישראל נעצר. להיפך, ייתכן שהאירועים רק מאיצים את קצב ההתקדמות לקראת הסכם ביטחוני, או אפילו הצטרפות סוריה לגל הנורמליזציה שמובילות מדינות ערביות ואסלאמיות אחרות.

כמה סימנים לכך:

_ מאז עלייתו לשלטון, הבהיר אחמד א-שרע אל-ג'ולאני – גם בנאומו האחרון – כי אין בכוונתו להילחם בישראל צבאית, ואף עשוי לשתף עמה פעולה נגד אויבים משותפים, ובראשם ציר ההתנגדות (בעיקר חזבאללה בלבנון).

בדבריו לאחר התקיפות והכרזת הפסקת האש בא-סווידא, אמר:
"איננו חוששים ממלחמה, הרי חיינו הוקדשו להתמודדות עם אתגרים והגנה על עמנו, אך העדפנו את טובת הסורים על פני אנרכיה והרס. לכן קיבלנו החלטה מדויקת להגנה על אחדות המולדת וביטחונם של אזרחיה, בהתאם לאינטרס הלאומי העליון. מסרנו את האחריות הביטחונית למחוז א-סווידא לידי פלגים מקומיים ומנהיגים דרוזים, מתוך הבנה עמוקה לסכנת המצב על אחדותנו".

על אף שמשרד החוץ שלו ממשיך להשתמש בביטוי "כיבוש ישראלי" בהודעות רשמיות ובתלונות לאו"ם, בנאומו עצמו השתמש במונח "ישראל", ודבריו נעדרו כל איום או התחייבות לתגובה על התקיפות – מה שמלמד על שינוי בגישה. לדבריו:
"ישראל, שרגילה לערער את היציבות שלנו ולזרוע פילוג מאז נפילת המשטר הקודם, מנסה כעת שוב להפוך את אדמתנו לזירה של כאוס אינסופי. אך הסורים, בהיסטוריה הארוכה שלהם, תמיד התנגדו לפילוג. החזקה בכוח לא מבטיחה ניצחון, והצלחות צבאיות אינן מבטיחות הישגים אסטרטגיים. אנו, בני המקום, נעמוד מול כל ניסיון של ישראל לקרוע אותנו מבפנים."

_ בנוסף, הג'ולאני רמז לגורמים חיצוניים שניסו להסית לעימות בין סוריה לישראל – אך לא נקב בשמותיהם. אם כוונתו לישראל עצמה, מדוע לא הזכיר אותה מפורשות?

ההצהרה החמורה ביותר הייתה האבחנה כי המדינה ניצבה בפני שתי אפשרויות:
"מלחמה פתוחה עם ישראל – שתבוא על חשבון הדרוזים וביטחונם, ועל חשבון יציבות האזור כולו – או מתן אפשרות לראשי העדה הדרוזית לשוב להיגיון ולשים את טובת המולדת מעל לאינטרסים של מי שמבקש להשחיר את שמם." בכך ניסה להסיר אחריות מכוחותיו, ולהעביר את האשמה לעבר הקורבנות.

נראה כי כל ההתפתחויות האחרונות אינן עוצרות את ההסכם האפשרי בין משטר הג'ולאני לבין ישראל – אלא להפך, הן מקרבות אותו. זאת על רקע האינטרסים הפוליטיים הפנימיים של גורמים מרכזיים: ממשל טראמפ, נתניהו המתמודד עם משברים פוליטיים, והג'ולאני עצמו שמבקש לייצב את שלטונו.