הקמת קנטון דרוזי בסווידא: הגורמים והתוצאות

הדרום הסורי חווה תנועה גוברת שמבשרת על שינויים משמעותיים בנוף הפוליטי והחברתי של האזור. מחוז א-סווידא, שבו רוב דרוזי, הפך למוקד מרכזי לתנועה זו, שבה משתלבים גורמים היסטוריים, פוליטיים, כלכליים וחברתיים מורכבים. תנועה זו מעוררת שאלות על עתיד הדרוזים בסוריה והאפשרות להקמת ישות פוליטית עצמאית עבורם, או מה שניתן לכנות "קנטון דרוזי".

הדרוזים פרוסים בסוריה, לבנון ופלסטין ומהווים מיעוט דתי בעל זהות ייחודית. בסוריה הם מרוכזים בעיקר במחוז א-סווידא (כ-500 אלף נפש), בנוסף לקהילות קטנות יותר באזור דמשק (ג'רמאנא וסחנאיא), באידליב (כ-18 כפרים בהר סמאק), ובמחוז קונייטרה (חאדר). בלבנון הדרוזים מתגוררים בהרי השוף, עליי, חצביא וראשיא (כ-250 אלף נפש). בפלסטין הם מרוכזים בעיקר בגליל ובכרמל (כ-150 אלף נפש).

מוצאם של הדרוזים הוא לרוב ערבי, ודתם נוסדה במאה ה-11 לספירה. דמויות מנהיגות מרכזיות השפיעו על עיצוב זהותם ודרכם לאורך ההיסטוריה, ובהן:

פחר א-דין אל-מעני השני (1572-1635): אמיר דרוזי מלבנון, מייסד נסיכות הרי לבנון. תקופת שלטונו התאפיינה בעצמאות יחסית מהאימפריה העות'מאנית ושיתוף פעולה עם מדינות אירופה.

סולטן באשא אל-אטרש (1888-1982): מנהיג המרד הסורי הגדול נגד המנדט הצרפתי, סמל להתנגדות הדרוזית בסוריה.

כמאל ג'ונבלאט (1917-1977): מנהיג פוליטי לבנוני ומייסד המפלגה הסוציאליסטית הפרוגרסיבית. למרות מוצאו ממשפחה פיאודלית, שילב בין עקרונות שמאליים לבין הנהגת הדרוזים.

השיח' אמין טאריף (1898-1993): מנהיג רוחני דרוזי מפלסטין. השפעתו חרגה לגבולות ישראל, והוא שימש כמתווך מרכזי בין הדרוזים לבין הממשל הישראלי.

דרוזים בפלסטין משתלבים בפוליטיקה ובצבא הישראלי, מה שמוביל למחלוקת בתוך הקהילה הדרוזית. השיח' מואפק טאריף, מנהיג רוחני נוכחי, טוען כי שיתוף הפעולה עם ישראל מגן על האינטרסים של הדרוזים. לעומת זאת, מבקרים רבים רואים בכך בגידה באחדות הערבית ובמורשת הלאומית של הדרוזים.

בעת שבה מחוז א-סווידא הופך למוקד מחאה מרכזי, שאלות עולות לגבי עתיד הדרוזים באזור: האם יפעלו להקמת יישות עצמאית? או שמא ימשיכו לשמר את נאמנותם לסוריה המאוחדת?