00:15 זמן קודס הכבושה
על אף שצוּרְרוֹת־האש בין איראן לישראל נותרו רעועות, במיוחד לאור העובדה כי ישראל כמעט תמיד עוצרת מלחמה רק כדי לשוב באמצעים שונים, הרי שהעומדים הראשוניים למִפְּגָשׁ שַׁאֲרך 12 יום צובעים תמונה של תזוזה בולטת בכללי ההתקלות ובהשפעותיה האסטרטגיות. איראן, שחוותה את המפגש הישיר הממושך ביותר עם ישראל, לא יצאה מהעוּרה בהפסד נקי. להפך – צברה סדרה של הישגים צבאיים ופוליטיים, פנימיים ובינלאומיים, שמציבים אותה בעמדת יתרון לצורך מיצוב מחדש כשחקנית אזורית עם היכולת להכתיב נָתָנִים חדשים. להלן ניסיון לנתח את התוצאות הבולטות בסדר הנושאים:
הערכת התפקוד הצבאי, במיוחד כלי הנשק המפותחים מקומית – המלחמה היוותה שדה ניסוי איכותי בעיצוב התעצמות ההרתעה של איראן ברמת התעשיות המקומיות. זאת לנוכח העובדה שאיראן השתמשה במערכות טילים ומזל"טים שפותחו בעצמה, ואלו הופיעו לראשונה בגלוי בזירה. השימוש הזה חרג מעבר לרמה הטכנית, והקנה תצוגה צבאית אמינה של יוזמה, ולא רק תגובה.
רכישת מידע אסטרטגי על יעילות שרשרת קרב, חדירה הגנתית, ואינטגרציה בין יחידות טיסה לפיקוד ושליטה – כל זאת מול יריב שמשתמש בטכנולוגיות צבאיות מתקדמות. הנתונים הללו יסייעו לאיראן לתכנן מחדש את מנגנון ההרתעה שלה בתרחישים מורכבים, ולהסתמך פחות על גורמים חיצוניים, לאחר שבחנה מהם הצרכים והבחינות החסרות, כמו כלי הגנה אוויריים, במטרה לבסס על עצמה את עליונותה האווירית מול ישראל.
פירוק המבנה הביטחוני של חדירות – המלחמה חשפה לא רק קרבות בשטח אלא גם את חדירות המודיעין הפנימיות. בין אם בגישה מודיעינית ישירה או באמצעים רכים בהם השתמש המוסד בשנים האחרונות. כתוצאה מכך, טהראן יכלה לפרק חלק ממבנה החבלה, לעקוב אחרי דפוסי חדירה מודיעיניים ולחשוף מסלולי גיוס ותכנון שפעילים בתוך המדינה.
הישג זה מהווה לא רק הצלחה ביטחונית חולפת, אלא גם תהליך השבה מחדש של ניהול הסיכון בתוך המדינה ואקטיביזציה של מנגנוני מניעת מבנה. המלחמה לא חשפה אך ורק סוכנים או תאים, אלא גם יצרה ידע מעשי על פעולות חבלה ואמצעים לבידוד ולהגבלה שלהן, ברגע שבו המדינה עמדה בפני שוק בתוך וחוץ גם יחד.
הפרדוקס הבולט הוא שלמרות שברגעי הסלמה נוטים לראות את השורה הפנימית של איראן כחלשה, הפעם פנמה זו הופיעה מגובשת ביותר. חלק מהכוחות הפוליטיים המנוגדים, שבדרך כלל מבקרים בשקיפות חריפה את המשטר, בחרו להתאחד סביב המדינה רגע אחרי העוולה. התאחדות מסוג זה אינה מעידה על חוסר הסתירות, אלא על הימצאות גוש לאומי יציב שמעמיד את המאבק מול אויב חיצוני מעל הפערים הפנימיים.
המפגש הוכיח גם שהקוהסיה החברתית באיראן – על אף לחצי הסנקציות והמשברים הכלכליים – לא קרסה או נקרעה, אלא התבטאה בדיאלוג לאומי אחיד מול האיום החיצוני. רמז לכך הוא העומק של הזהות הריבונית במבנה המדינה והחברה.
הנוכחות האזורית: לאחר עשרות שנים של נרטיבים שנועדו לעוות את דמותה של איראן בעולם הערבי והאסלאמי, התקשורת לא הצליחה להמעיט מחשיבות מה שהתרחש, במיוחד כשההרס שנגרם בישראל שודר בשידור חי. העימות הזה זכה ברחוב הערבי לפירוש כהשתקפות של אומץ אסטרטגי והחלטה ריבונית.
הטילים ששוגרו מאדמת איראן לעומק האסטרטגי של ישראל ושיבשו את מערכת ההרתעה, ציירו דמות חדשה של איראן כמדינה שאינה מסתפקת בהצהרות ואינה מייפה את כוחה לאחרים, אלא נוטלת חלק בעימות בעת הצורך. תדמית זו מחזירה את איראן למוקד התודעה העממית באזור, מעבר למסעות ההשחרה שניסו לנתקה מענייני האזור ובראשם הסוגיה הפלסטינית.
הגדרת מחדש של האיזון האזורי: אחד השינויים המרכזיים שהביאה המלחמה היה מעבר איראן ממעמד של מגינה לקביעת משוואת הרתעה מלאה, המבוססת על החלטה מרכזית וכיסוי עממי ופוליטי רחב. מעבר זה אינו מבטא חתירה למלחמה, אלא יכולת למנוע אותה באמצעות איום לנזק איכותי לכל תוקף.
בהקשר זה ניתן להבין את השתיקה היחסית מצד ארה"ב או את ההגבלה המערבית על פעילות ישראל בימים האחרונים של העימות, כהכרה בקו האדום שאיראן עצמה קובעת – ולא מישהו אחר במקומה. זהו נתון שישפיע על הערכות האויבים כאשר יישקלו להרחיב את ההתקפות או לפגוע במתקנים רגישים. תקיפת בסיס אל-עידיד האמריקני עשויה להיות הדוגמה הבולטת לכך – קפיצה איכותית ברמת העימות.
המשא ומתן הגרעיני לאחר המלחמה: עמידתה של איראן במלחמה זו אינה ניתנת לניתוק מהקשר רחב יותר של מיקומה במערכת האזורית. במו"מ על התיק הגרעיני, למשל, עשויה איראן לעבור ממעמד של שחקן המומחה לניהול נשימה ארוכה – לכזה הבקיא גם בתגובה ישירה בעת הצורך.
היא הדגישה את קוויה האדומים, מסירובה לדון במערכת הטילים ועד להיאחזותה בזכותה להעשרת אורניום – מה שמבהיר שהביטחון הריבוני אינו נושא למיקוח, גם בתנאים הקשים ביותר של הסלמה.
עיצוב מדיניות חוץ אפקטיבית יותר: אחד ההיבטים שאיראן תשאף למנף הוא ניצול תפקודה הצבאי והפוליטי במהלך העימות לשם שרטוט מחדש של יחסיה הבינלאומיים. המדינות שצפו במלחמה רואות כעת בטהראן שותפה לעיצוב מאזן הכוחות – לא רק מגיבה לו. תובנה זו תאפשר לאיראן להרחיב את ערוצי ההבנה האסטרטגית עם שותפים חדשים, ובתנאים מאוזנים יותר, במיוחד כאשר הקפידה לשמור על החוק הבינלאומי והתחייבויותיה – חרף הפשעים שנעשו נגדה – מה שמחזק את אמון הקהילה הבינלאומית בה.
לא ניתן לראות במלחמה הזו תחנה נפרדת מההקשר האזורי, אלא שינוי אסטרטגי שמבסס שלב חדש במיקומה של איראן בזירה האזורית והבינלאומית. למרות ההפסדים שספגה, ובמיוחד תחת מצור שנמשך עשרות שנים, איראן ביססה עצמה כמדינה בעלת החלטה עצמאית, ששוברת את כללי העימות, ומחייבת את ישראל והמערב להעריך מחדש את הקונפליקט מולה כמדינה אזורית, שתקיפה עליה עלולה להצית את האזור כולו. איראן יוצאת מהמלחמה כשהיא מודעת יותר לחולשותיה ובטוחה יותר ביתרונותיה.
סופר: אל חנאדק
