הפעלת "מנגנון ההדק": האם וושינגטון יורה על הדיפלומטיה ומסתבכת בהסלמה?

שלוש המדינות האירופיות – גרמניה, צרפת ובריטניה – החזירו את הסנקציות של מועצת הביטחון על איראן, לאחר כמעט עשור מאז שהוסרו במסגרת הסכם הגרעין הידוע כ"תכנית הפעולה המשותפת הכוללת" משנת 2015. צעד זה הגיע לאחר תהליך קריסה הדרגתי של ההסכם מאז פרישת ארצות הברית ממנו בשנת 2018 והחזרת הסנקציות האמריקאיות החד-צדדיות על טהראן. הפעלת "מנגנון ההדק", כפי שמכונה ההליך הזה, משקפת הרבה מעבר להחלטה משפטית – מדובר במהלך אסטרטגי כחלק מהמאבק המתמשך נגד איראן, כאשר הסנקציות הבינלאומיות הן כלי לחץ שוושינגטון השתמשה בו במשך ארבעה עשורים מאז ניצחון המהפכה האסלאמית.

מנגנון ההדק הוא מנגנון חריג שנכלל בהסכם הגרעין, והוא מאפשר החזרת כל הסנקציות של מועצת הביטחון באופן אוטומטי במקרה שאיראן תפר את התחייבויותיה – מבלי צורך בהצבעה חדשה במועצת הביטחון. מנגנון זה עוצב מראש כדי לעקוף את זכות הווטו של רוסיה או סין, ולאפשר למדינות המערב להפעיל לחץ ישיר על טהראן. תכנון זה מעיד כי המטרה אינה רק הסנקציות, אלא גם ייצור מחדש של מסגרת משפטית ופוליטית ללחץ, כחלק מאסטרטגיה ארוכת טווח.

הפעלת המנגנון היום באה כתוצאה של שרשרת הפרות וקריסה הדרגתית של ההסכם מאז 2018. לאחר פרישת טראמפ, העלתה איראן בהדרגה את רמת ההעשרה ל-60% והגבילה את הפיקוח הבינלאומי, כתגובה לפרישה האמריקאית ואי עמידת מדינות אירופה בהתחייבויותיהן. כעת, המדינות האירופיות מחזירות את תוקפן של שישה החלטות מועצת הביטחון הקודמות:

-החלטה 1696 משנת 2006 שקראה לאיראן להפסיק את תוכנית העשרת האורניום ולשתף פעולה עם סבא"א.

-החלטה 1737 משנת 2006, שהטילה מגבלות על העברת חומרים וטכנולוגיה גרעינית, והקימה ועדה לפיקוח על הקפאת נכסים.

-החלטה 1747 משנת 2007, שהרחיבה את הסנקציות וכללה איסור על שיתוף פעולה צבאי.

-החלטה 1803 משנת 2008, שקראה להפסקה מיידית של כל פעילות העשרה ופיתוח צנטריפוגות.

-החלטה 1835 משנת 2008, שאישרה מחדש את כל ההחלטות הקודמות.

-החלטה 1929 משנת 2010, שכללה את חבילת הסנקציות הרחבה ביותר לפני הסכם 2015, כולל אמברגו נשק, הקפאת נכסים והקמת צוות פיקוח.

ניסיונות מוסקבה ובייג'ין לעכב את הפעלת הסנקציות באמצעות הצעת החלטה במועצת הביטחון נכשלו, כשזכו רק בארבעה קולות תומכים מול תשעה מתנגדים ושניים שנמנעו. עם זאת, תמיכתן הפוליטית והכלכלית של רוסיה וסין בטהראן נמשכת, ובייג'ין אף הודיעה כי ההסכמים עם איראן – כולל אלו בתחום הנפט – נותרו בתוקף.

איראן, עם ניסיון של יותר מארבעה עשורים בהתמודדות עם סנקציות, בנתה יכולות עקיפה כלכליות ופוליטיות פנימיות ובינלאומיות, שמצמצמות את השפעת הלחץ החיצוני. היא שומרת בידה קלפי עוצמה אסטרטגיים שטרם הופעלו – בהם תוכנית הגרעין, הטילים הבליסטיים והנוכחות האזורית. כל הסלמה בינלאומית תהיה אפוא מסוכנת. הדגם של עימות 12 הימים בין איראן לישראל לאחרונה, שימש כהדגמה לסוג ההסלמה הצפוי, שאותו וושינגטון והטרויקה האירופית נוהגות בו בפזיזות, תוך שהן מזלזלות ביכולת של איראן לעמוד בלחצים ולפגוע בצד השני באופן שאינו צפוי.

מבחינת איראן, הדברים ברורים יותר לאחר המלחמה האחרונה, שהגיעה לאחר שוושינגטון חיסלה את המו"מ, הפרה התחייבויותיה, ונקטה במדיניות הונאה. דוברת ממשלת איראן, פאטמה מהאג'ראני, הצהירה כי "השלב הנוכחי הוא רגיש ודורש ניהול רב-ממדי – כלכלי וצבאי." היא תיארה את הפעלת מנגנון ההדק כ"בלתי חוקי", והדגישה ש"התגובה האיראנית תהיה בהתאם לאינטרסים הלאומיים ובהתאם ליכולות המקומיות". עוד הוסיפה כי "הסנקציות כעת הן בעלות אופי צבאי יותר מאשר כלכלי, וכל איום ייתקל בתגובה מיידית ותקיפה." עם זאת, ציינה כי "שערי הדיפלומטיה פתוחים, כל עוד השיחות רציניות ומכבדות את העמדה האיראנית, ולא מהוות מראית עין בלבד."

הפעלת מנגנון ההדק משקפת את המשך המלחמה האמריקאית-אירופית נגד איראן, במסלול מתמשך שבו מנוצלים הכלים המשפטיים הבינלאומיים לצרכי לחץ פוליטי בידי ארה"ב, תוך שישראל נהנית מהחזרת הסנקציות ומנסה לשפר את מאזן הכוחות האזורי לטובתה. עם זאת, לאיראן יש קלפי עוצמה אסטרטגיים שטרם הופעלו וניסיון עשיר בהתמודדות עם לחצים בין־לאומיים. השלב הבא יהיה מבחן למשוואה עדינה בין הרתעה לבין שימור פתח להידברות, כשאיראן שומרת על יציבות מוסדית ופוליטית בפני לחצים – כפי שעשתה לאורך עשרות שנים.