סדרת פיטורים בתוך הבית הלבן: מה עובר בראשו של טראמפ?

במועד מעורר תשומת לב, ובזמן שמתקרב הסבב השישי של המשא ומתן על התיק הגרעיני האיראני, ובלחץ בינלאומי גובר לסיים את המלחמה בעזה, נקט ממשל הנשיא האמריקאי דונלד טראמפ בפיטורין של קבוצת בכירים במועצה לביטחון לאומי, בהם דמויות בולטות כגון אריק טרייגר, המנהל הבכיר לענייני המזרח התיכון וצפון אפריקה, ומירב סרין, מנהלת התיקים של ישראל ואיראן.

מהלך זה לא לוּווה בהבהרות רשמיות, אך תזמונו ותוכנו מעידים כי אין מדובר בשינויים שגרתיים בלבד, אלא בשיקוף של תמורות עמוקות בהרכב קבלת ההחלטות בבית הלבן, במיוחד בכל הנוגע למזרח התיכון, אשר חווה שלב קריטי בזירה הפוליטית והביטחונית.

הפיטורין מגיעים ברגע רגיש של מעורבות אזורית ובינלאומית. בתחילת השבוע הצהיר טראמפ כי השיחות הגרעיניות עם איראן "התקדמו באופן ממשי", וציין כי צפויות "חדשות טובות" בקרוב. הצהרות אלו הגיעו לאחר סבב פגישות בבירה האיטלקית רומא, שכללו דיונים מעמיקים בין הצדדים האמריקאי והאיראני, שהתמקדו בנושאים מרכזיים כגון העשרת אורניום ועתיד הסנקציות.

במקביל, עולה סוגיית המלחמה בעזה כגורם לחץ נוסף על הממשל האמריקאי. אף על פי שארצות הברית שותפה היסטורית של ישראל, היא נתונה לביקורת גוברת פנימית ובינלאומית על תמיכתה הבלתי מותנית, מה שהוביל את טראמפ להצהיר כי שוחח עם ישראל במטרה "להפסיק את המצב כולו בהקדם האפשרי", שינוי נדיר בטון מנשיא הידוע באימוץ בלתי מסויג של עמדות ישראליות.

דינמיקה זו מצביעה על ניסיון אמריקאי למקם את עצמו מחדש, אם בניסיון לפריצת דרך בנושא האיראני ואם בהרגעת הזירה הפלסטינית, ובשני המקרים מצריכה גישה חדשה זו שינויים בצוות הביצועי, דבר שמסביר במידה רבה את ההחלטה להרחיק דמויות שזוהו עם עמדות נוקשות ולא גמישות בתיקי האזור.

פיטוריו של אריק טרייגר נושאים סמליות מיוחדת. לא היה מדובר בסתם עובד בכיר, אלא באחת הדמויות המובילות בעיצוב המדיניות האמריקאית במזרח התיכון בשנים האחרונות. הוא נודע בקו הקשוח שלו, ושמו נקשר עם המכון וושינגטון למדיניות המזרח הקרוב – אחד ממכוני החשיבה המרכזיים הקשורים ללובי הישראלי בוושינגטון. טרייגר שימש בתפקידים רגישים, כולל פיקוח על תיקי עזה, איראן, סוריה והקשרים עם ישראל, והיה בעל השפעה ניכרת בתוך הממשל.

המחליף הנוכחי הוא סטיבן ויטקוף, איש עסקים וחבר אישי של הנשיא, שאין לו ניסיון פוליטי ממשי, אך הוא נהנה מאמונו של טראמפ. כיום אחראי ויטקוף על תיקים הדורשים מומחיות רגישה והיכרות עם המציאות האזורית הסבוכה, מה שמעורר שאלות לגבי יכולתו של הצוות החדש להתמודד ביעילות עם משברי האזור, במיוחד לאור ההאצה וההסתבכות של ההתפתחויות.

הפיטורין הללו לא התרחשו במנותק מההקשר הפנימי. הם לוו בדיווחים על מחלוקות גוברות בתוך הממשל, במיוחד סביב מגמתו של טראמפ לקראת הסכם גרעיני חדש עם איראן – מגמה שאינה זוכה לקונצנזוס בתוך הממסד האמריקאי, ובמיוחד מצד גורמים המזוהים עם הזרם השמרני המסורתי או בעלי קשרים לאינטרסים ישראליים.

גם שר החוץ מרקו רוביו, הידוע בנאומיו התקיפים כלפי איראן, חסר ניסיון ביצועי רחב, מה שמוסיף לתחושה כי טראמפ מעצב מחדש את צוותו החיצוני לפי עקרונות של נאמנות אישית וביצוע ישיר.

מהלך זה משקף גם רצון לצמצם את השפעתן של מוסדות מסורתיים כגון המועצה לביטחון לאומי, משרד החוץ וגופי המודיעין, לטובת מעגל מצומצם של מקורבים – דבר המאותת על דפוס שלטון ריכוזי ונמהר יותר.

בהיעדר הסבר רשמי לפיטורין ולקשרם הישיר לתיקים מרכזיים שחווים התפתחויות חסרות תקדים, נראה כי טראמפ מעצב את צוותו החיצוני בהתאם לעדיפויות חדשות: חתירה להסכם עם איראן, סיום המלחמה בעזה, וצמצום השפעתם של מוסדות בעלי קשרים ארוכי שנים עם הממסד הישראלי.

אך שינוי זה אינו נטול סיכונים, נוכח השבריריות של האיזונים האזוריים והיעדר הניסיון בקרב חלק מהפנים החדשות שנושאות באחריות לניהול התיקים המסובכים ביותר במזרח התיכון. בין רצון בהישגים מהירים וסגירת חשבונות פנימיים, נראית המדיניות החוץ-אמריקאית באזור כעומדת בפתחו של שלב חדש של פריצה קדימה והתמקדות בדעתו האישית של הנשיא – שלב שעשוי להוביל לתוצאות בלתי צפויות יותר משהן נראות כעת.