המטוסים הטורקיים והישראליים מעל סוריה מעוררים משבר חדש

תד גאלן קרפנטר סבור, במאמר שפורסם באתר "1945" ותורגם על ידי אתר אל-חנאדק כי המתיחות בין שתי בנות בריתה של ארצות הברית, טורקיה וישראל, הולכת וגוברת בסוריה בעקבות נפילת משטרו של בשאר אל-אסד בדצמבר 2024 ועלייתו של אחמד א-שרע (הידוע כ"ג'ולאני"), מנהיג תחריר א-שאם.

הוא מציין כי המתיחות בין שתי בעלות הברית הקרובות של וושינגטון גוברת, מאחר שכל אחת מהן שואפת להשיג מטרות סותרות לחלוטין בסוריה. שורשי המשבר נעוצים בכך ששתי המדינות – ישראל וטורקיה – נוקטות במדיניות התפשטות תוקפנית, וארצות הברית לא עשתה עד כה מאמץ משמעותי לרסן את שאיפותיהן.

במשך עשורים נחשבו טורקיה וישראל לשתי בנות בריתה הקרובות ביותר של ארה"ב. טורקיה הצטרפה לנאט"ו בשנת 1952 בתמיכת וושינגטון, והייתה נחשבת לעוגן המרכזי באגף הדרום-מזרחי של הברית. ישראל, לעומתה, מקיימת יחסים "מיוחדים" עם ארה"ב מאז היווסדה ב-1948, והיא זכתה לגישה למיטב מערכות הנשק האמריקאיות.

מתיחות בין בעלות הברית

המשבר הנוכחי התפרץ לאחר שבדצמבר 2024, קואליציה מורדת בעלת צביון איסלאמי, בהובלת תחריר א-שאם, הדיחה את משטר אסד. במאמר שפרסמו ב"פוריין אפיירס", כתבו מומחי המזרח התיכון דויד מקובסקי וסיימון סנדמיֶהר, כי אחמד א-שרע הפך לשליט בפועל של סוריה, בעוד שכוחות אזוריים מנסים להשפיע על מדיניותו. לדבריהם, ישראל וטורקיה ניצלו את הוואקום כדי להרחיב את השפעתן – והחלו להתנגש זו בזו.

מאז 2019, שולטת תחריר א-שאם במחוז אידליב שבצפון-מערב סוריה, תוך גיבוי עקיף של טורקיה שיצרה אזור חיץ בצפון שהגן עליה. עתה, שואפת טורקיה להרחיב את שליטתה בסוריה. גם ישראל מבקשת להרחיב את השפעתה, אך אינה בוטחת בטורקיה וחוששת שתנצל את המצב לקדם מיליציות איסלאמיות עוינות. לכן, ישראל רואה בנפילת אסד הזדמנות להקים אזורי חיץ והשפעה בדרום סוריה.

במאי האחרון, חלה הסלמה כשמטוסים טורקיים וישראליים פעלו באותו מרחב אווירי – ישראל תקפה קבוצות חמושות, וטורקיה ניסתה להפריע למהלכים אלה ולהגן על יעדיהם. סוכנות הידיעות הסורית "סאנא" דיווחה כי אזרח נהרג וכמה אחרים נפצעו בתקיפות בפרברי דמשק, ואילו תאגיד השידור הישראלי אישר את המעורבות הטורקית, כולל שידור אותות התרעה והפרעות אלקטרוניות כדי להרחיק את המטוסים הישראלים.

טורקיה הביעה מורת רוח גוברת מפעילות ישראל בסוריה, אותה היא רואה כאיום על האינטרסים והיציבות האזורית שלה.

שורשי המשבר

לפי קרפנטר, לשתי המדינות מדיניות התפשטות תוקפנית. ישראל סיפחה את רמת הגולן לאחר מלחמת 1967, הקימה התנחלויות בגדה המערבית, וגירשה תושבים פלסטינים. הממשלה הישראלית אף אישרה לאחרונה צעדים הנחשבים לסיפוח בפועל של חלקים מהגדה. בנוסף, היא שלטה על כ-50% מרצועת עזה, תוך הקמת אזור חיץ נרחב.

גם טורקיה ביצעה מהלכים תוקפניים כלפי שלושה משכנותיה – קפריסין, עיראק וסוריה – בניסיון לרכוש שטחים. ב-1974 פלשה לצפון קפריסין בתואנה של הגנה על קפריסאים טורקים, והשתלטה על כ-40% מהאי – יותר מהחלק שכבשה רוסיה באוקראינה. הקונגרס האמריקאי זעם והטיל סנקציות, אך תוך שנים הסנקציות הוסרו והיחסים שבו למסלולם. ב-1978 הוסר האמברגו האמריקאי על מכירת נשק לטורקיה.

לאחר נפילת משטר סדאם חוסיין ב-2003, וביסוס האוטונומיה הכורדית בצפון עיראק, חדרו כוחות טורקיים שוב ושוב לשטח עיראק. גם בצפון סוריה פעלה טורקיה נגד האזורים הכורדים.

כעת, עומדת וושינגטון בפני דילמה קשה: שני בנות בריתה מתמודדות זו מול זו על אדמת סוריה, והאינטרסים שלהן סותרים. ניסיונותיהם של שתיהן להשתלט על שטח ואוכלוסייה עשויים להוביל לעימות רחב, וקיים חשש ממשי להתנגשות חמורה בין טורקיה לישראל — דבר שעלול להוביל לאסון.