טום בראק: שגרירו של טראמפ בכל האזור

הפתיע שגריר ארצות הברית בטורקיה, טום בראק – המשמש גם כשליח המיוחד של ארצות הברית לסוריה – את כולם בכנותו כאשר הצהיר לערוץ הטלוויזיה הטורקי NTV, כי אתגרים רבים ומתמשכים שאזור המזרח התיכון מתמודד עימם כיום נובעים ממאמצי המעצמות המערביות לתמרן את האזור לצורך קידום האינטרסים שלהן מאז מלחמת העולם הראשונה. בראק ציין בהקשר זה את "הצהרת בלפור" ואת "הסכם סייקס-פיקו", אשר קבע גבולות מלאכותיים באזור שוקק שבטים וכתות דתיות. הוא סיכם ש"העסקאות והסכסוכים ההיסטוריים באזור נובעים מניסיונות המערב לעצב את עתיד המזרח, מונעים במידה רבה מהרצון לשלוט במשאבי הדלק המאובנים". לטענתו, "עידן ההתערבות המערבית" תם.

הצהרתו של בראק, והצעדים שבאו בעקבותיה, מעידים על מידת האמון שטראמפ רוחש לו, ומדגישים את אופי הדיפלומטיה של טראמפ ואת הקריטריונים לפיהם הוא בוחר את שגריריו ונציגיו: גישה אישית, פרגמטית, ובלתי שגרתית.

בראק עצמו ניהל חיים מגוונים בין עולם העסקים, הפוליטיקה והדיפלומטיה. בהיותו משקיע מיליארדר המקיים קשרים יוצאי דופן עם בתי מלוכה ערביים ועם נשיאים אמריקאים, הוא שימש כגשר בין שני עולמות. אף שהתמודד עם אתגרים משפטיים רגישים, זיכויו פתח בפניו פרק חדש בקריירה – שקט יותר אולי, אך בעל השפעה רבה יותר.

התחנות המרכזיות בחייו ובקריירה של טום בראק:

_ נולד ב-28 באפריל 1947 בלוס אנג'לס, קליפורניה, למשפחה לבנונית שהיגרה ממחוז זחלה. שורשיו תרמו רבות להבנתו את הגיאופוליטיקה של מערב אסיה וליכולתו לתקשר טוב יותר עם האליטות הערביות.

_ למד באוניברסיטת דרום קליפורניה (USC) שם קיבל תואר ראשון במדעי הרוח בשנת 1969. לאחר מכן השלים תואר במשפטים באוניברסיטת סן דייגו בשנת 1972.

_ בתחילת דרכו גילה לא רק יכולות אקדמיות, אלא גם סקרנות גלובלית שהובילה אותו לפרויקטים בינלאומיים. במיוחד עבודתו בערב הסעודית בשנות ה-70 עם חברת פלור ועם משרד עורכי הדין של הרברט ו. קלמבאך (היועץ המשפטי של הנשיא ניקסון) איפשרה לו חשיפה למדיניות הנפט, לתרבות העסקית הערבית ולממשק המורכב בין אינטרסים אמריקאיים וכלכליים במערב אסיה.

_ בשנות ה-80 פעל בתחום הנדל"ן והפיננסים. שיתף פעולה עם קבוצת רוברט מ. באס וניהל את השקעותיה באירופה.

_ המהלך המרכזי בקריירה שלו היה הקמת חברת "קולוני קפיטל" בשנת 1991 – קרן השקעות פרטית שהתמקדה בהשקעות נדל"ן. החברה, שנקראת כיום "דיגיטל ברידג'", הפכה לאחת מקרנות ההשקעה הגדולות בעולם עם נכסים בשווי עשרות מיליארדי דולרים.

_ רכישות בולטות שביצע באמצעות החברה כוללות:

1. רכישת אולפני מיראמקס מדיסני יחד עם קרן ההשקעות הקטארית ב-2010 – דבר המדגיש את קרבתו לבית המלוכה הקטארי.

2. רכישת אחוזת נוורלנד של מייקל ג'קסון.

3. רכישת מלונות רשת פיירמונט וראפלס, וכן נכסים בולטים בצרפת כמו תחנת הרכבת סן-לאזאר בפריז.

_ בזכות יכולתו לנצל נכסים בקשיים וכישוריו בניהול משא ומתן, הפך לשחקן גלובלי בעולם העסקים. בנה רשת קשרים ענפה במדינות המפרץ, במיוחד באיחוד האמירויות ובערב הסעודית, קשרים שהפכו בהמשך ל"שנויים במחלוקת".

הקשר עם דונלד טראמפ

_ ידידותו עם דונלד טראמפ החלה בשנות ה-80, על רקע ענייניהם המשותפים בנדל"ן ובפיננסים. הוא סייע לטראמפ לצלוח משברים כלכליים בראשית שנות ה-90, ייעץ לו ואף העניק לו תמיכה כספית. כשעלה טראמפ לזירה הפוליטית, בראק שימש יועץ מרכזי, מגייס תרומות, ושליח בלתי רשמי.

_ עמד בראש ועדת ההכתרה של טראמפ ב-2017 וגייס מעל 100 מיליון דולר – סכום שיא לאותה תקופה. תפקיד זה העלה תהיות לגבי השפעה זרה, במיוחד מצד מדינות המזרח התיכון. הוא גם נשא נאום מרכזי בוועידת המפלגה הרפובליקנית ב-2016 ונחשב לגורם ששיפר את תדמית טראמפ בקרב האליטות ובעלי האינטרסים הזרים.

_ מונה לשגריר בטורקיה (הומלץ על ידי טראמפ בדצמבר 2024 והחל את תפקידו במאי 2025), ובהמשך (ב-23 במאי 2025) מונה לשליח בסוריה, ויש אף סבירות שיקבל אחריות גם בלבנון.

כל זאת משקף את מדיניות החוץ הייחודית של טראמפ – המתמקדת בנאמנות אישית, יכולת לנהל עסקאות, ודיפלומטיה לא שגרתית – ולאו דווקא בניסיון ממסדי.

_ בראק ידוע בקשריו הקרובים עם נשיא איחוד האמירויות מוחמד בן זאיד, עם יורש העצר הסעודי מוחמד בן סלמאן, ועם בני משפחת המלוכה הקטארית.

_ דובר צרפתית וערבית, ובעל ניסיון עשיר בהיכרות עם מנהגי האזור, המסוגל לפעול דרך ערוצים דיפלומטיים רשמיים ובלתי רשמיים כאחד.

הבעיות המשפטיות והשלכותיהן

חייו המקצועיים השתבשו כאשר ביולי 2021 הוגשו נגדו כתבי אישום פדרליים בטענה שפעל כסוכן בלתי רשום של איחוד האמירויות, שיבש הליכי חקירה ומסר הצהרות כוזבות. התביעה טענה כי השתמש בקרבתו לטראמפ לקידום אינטרסים של איחוד האמירויות, כולל השפעה על מדיניות החוץ של ארה"ב. משפטו, שנערך בשנת 2022, תואר כמסעיר. לאחר יומיים במעצר, שוחרר בערבות של 250 מיליון דולר, ולבסוף זוכה מכל ההאשמות. הוא טען להגנתו כי פעולותיו היו של איש עסקים בעל קשרים אישיים ותיקים, ולא של סוכן זר. עם זאת, הפרשה פגעה במעמדו הציבורי וכתמה את תדמיתו.