הצעה להכניס את לימודי "השואה" לעולם הערבי

אחד המזרחנים אמר: אם ברצונך להרוס תרבות, ישנן שלוש דרכים: פירוק התא המשפחתי, חורבן מערכת החינוך, והכאת סמכויות ההנהגה. תמיד בחירת התכנים הלימודיים בבתי הספר היא עניין רגיש הדורש תשומת לב וזהירות – שכן באמצעותה נבנה דור שלם. אם ברצונך לגדל דור שנאבק בעוול – עליך ללמדו את משמעות הצדק. מדינות הגמוניות, ובפרט המערביות, שואפות תמיד להחדיר את נרטיביהן בצורה "רכה" לתוך מערכות החינוך במדינות ערב, וכך מונחות אבני הדרך לדור שלם הנושא ערכים מערביים.

כאן טמון חשיבותו של המאמר שפורסם באתר The National Interest ותורגם לאתר אל-ח'נאדק, שבו מציע הכותב להכניס לימודי "השואה" לבתי הספר במדינות ערב – מתוך תפיסה שזה יתרום לבניית יסודות השלום האזורי שדונלד טראמפ שואף אליו. הכותב מקשר את היוזמה לעובדה שטראמפ הוא סבו לנכדים יהודים וערבים, וממליץ לו לנצל זאת במהלך ביקורו במזרח התיכון. טראמפ, כך נזכר, הביע בעבר תקווה שנכדיו יוכלו לנסוע בעתיד מריאד לירושלים – וזוהי ההזדמנות לממש את חלומו על ידי עידוד המדינות הערביות להכליל את השואה בתוכנית הלימודים שלהן.

הכותב מדגיש שמדובר ביוזמה "שיתופית", ולא כפויה – אך דווקא כאן טמונה מסוכנות הרעיון. ההצעה כוללת הכשרת מורים ותמיכה בתוכניות של החברה האזרחית תחת הכותרת "מלחמה בקיצוניות". טראמפ, שהעז בעבר לאתגר מוסכמות מסורתיות – כמו העברת שגרירות ארה"ב לירושלים וחסות להסכמי אברהם – יכול כעת לנקוט בצעד נועז נוסף.

הטקסט המתורגם:

הנשיא טראמפ עורר רגשות לא צפויים בעולם הערבי בנובמבר האחרון, כאשר דיבר במהלך ריאיון בחירות עם ערוץ טלוויזיה חשוב דובר ערבית על מחצית מהמורשת הערבית של נכדו. זו הייתה רגע נדיר של כנות אישית, שפגעה ללבם של רבים באזור הרואים בנשיאי ארצות הברית לרוב דמויות מרוחקות בעסקי הדיפלומטיה הרגישה.

במרבית המדינות הערביות, השואה נמחקת לחלוטין מתוכניות הלימוד או מוזכרת בקצרה בלבד במסגרת דיונים כלליים על מלחמת העולם השנייה. עידוד מדינות ערב ללמד את השואה ישרת הן אינטרסים מוסריים והן אינטרסים אסטרטגיים של ארצות הברית. הוראת השואה יכולה גם לתמוך ביסודות התרבותיים ארוכי הטווח לשלום אזורי.

הסכמים דיפלומטיים הם חיוניים, אך פיוס בין עמים דורש אמפתיה והכרה הדדית. חינוך הדור הבא על תוצאות השנאה עשוי לסייע ביצירת אקלים נוח יותר לדו-קיום בין ערבים לישראלים ואחרים באזור שהפך ליותר ויותר משולב ומקושר.

לממשל טראמפ יש כלים לקדם מטרה זו, והוא צריך לעודד את בעלות בריתו הערביות – במיוחד אלו המשתתפות בהסכמי אברהם או עוברות רפורמות פנימיות – לכלול לימודי שואה כחלק מאסטרטגיה חינוכית רחבה הכוללת גם אזרחות והיסטוריה.

פעולה רב-צדדית היא מרכיב חיוני: הממשל יכול לשתף פעולה עם גופים בינלאומיים או לייסד קואליציות חדשות להכנת והפצת חומרי הוראה איכותיים, לתמוך בתוכניות חילופי מורים, ולהוקיר ממשלות שנוקטות צעדים ממשיים בכיוון זה.

מדינות כמו איחוד האמירויות והממלכה המרוקאית – שכבר התקדמו בקידום סובלנות דתית – עשויות לשמש כמובילות בתחום. הנשיא טראמפ כבר הוכיח נכונות לאתגר מוסכמות רווחות – מהעברת השגרירות לירושלים ועד להסכמי אברהם. כעת עומדת בפניו הזדמנות נוספת לצעד אמיץ שמקשר בין האישי לפוליטי.

באמצעות דיבור על המורשת היהודית-ערבית המעורבת של נכדיו, הוא יכול לתרום לבניית מורשת שלא מסתפקת בדיפלומטיה – אלא מניחה תשתית לשלום בר-קיימא.