חיסול צ׳ארלי קירק: בין האבל האמריקאי לצביעות המערבית

כדור בצוואר שם קץ לחייו של הפעיל הימני האמריקאי צ'ארלי קירק במהלך נאום באוניברסיטת יוטה, והפך את האירוע מיידית למצב של אבל לאומי בוושינגטון: הוראה להוריד את הדגלים לחצי התורן, הודעת תנחומים נשיאותית ותיאור המקרה כ״התנקשות פוליטית״.

קירק, הידוע בנאומיו החריפים התומכים באויב הישראלי ובעוינותו כלפי ערבים, מוסלמים ופלסטינים, הפך לאחר מותו למה שנראה כ״סוגיית הסוגיות״. האירוע חצה את האוקיינוסים כאשר מנהיגים אירופיים הביעו צערם ואי־נוחותם על אובדן אחד הפנים הבולטים שתמך בפשעי האויב הציוני ובסיוע הממשל האמריקאי לו.

עוצמת התגובה הרשמית והזעם התקשורתי הגיעו בזמן חפיפה למדיניות אמריקאית ואירופית מתמשכת של מימון ותמיכה במלחמת ישראל שמחסלת אזרחים בעזה, ובמקביל להצדקת חיסולים פוליטיים חוצי גבולות – האחרונה שבהם בדוחא.

דו־הפנים המערבי חזר שוב לכותרות, עם צו טראמפ להנמכת כל הדגלים הממשלתיים בארצות הברית עד יום ראשון, כשהוא מתאר את קירק כ״אגדי ענק״ וכ״שהיד של האמת והחירות״, לדבריו. חברי הקונגרס האמריקאי עמדו דקת דומיה לזכרו – שהפכה במהרה לצעקות ולהאשמות הדדיות, בפרק נוסף של הפילוג האמריקאי העמוק.

ראש הסגל בבית הלבן תיאר את קירק כאחד מ״גיבורי אמריקה הגדולים ביותר״. סגן הנשיא האמריקאי ביטל תוכניות מתוכננות כדי להשתתף בטקס האבל.

באירופה – ששותקת על הטבח שמבצעת תל אביב – עוררה ההתנקשות בתומך הציונות גל של זעם וגינויים. נשיאת הפרלמנט האירופי, ראש ממשלת הונגריה, ראשת ממשלת איטליה וקולות פוליטיים בגרמניה ובצרפת הביעו את צערם.

תיאום זה, לדברי פרשנים, חושף התייצבות מלאה מאחורי הנרטיב האמריקאי־ישראלי, והפיכת האירוע לכלי לדיכוי כל מחאה נגד פשעי עזה.

בתקשורת הישראלית הוקדש מקום מיוחד לחיסול התומך הנלהב במדיניות ישראל. נתניהו תיאר את קירק כ״חבר בעל לב אריה לישראל״. שר הביטחון הלאומי איתמר בן גביר ושר החוץ גדעון סער הביעו את צערם.

עיתון ידיעות אחרונות כתב כי קירק פעל לגייס את הדור הצעיר לאמץ עמדות פרו־ישראליות.

האויב הציוני ניצל את האירוע להעצים את האזהרות מפני סכנה לבעלי בריתו, בעוד הממשל האמריקאי השתמש בנרטיב כדי להאשים את השמאל הרדיקלי.

בהקשר זה ציינה הניו יורק טיימס כי ההתנקשות בקירק מגבירה את החשש מאלימות פוליטית בארצות הברית, והזכירה דיונים על כך שהמדינה נמצאת על סף מלחמת אזרחים. הגארדיאן הבריטי טען כי מותו של קירק מדגים שהאלימות הפוליטית הפכה למאפיין של חיי היום־יום בארצות הברית, בעוד רויטרס תיארה את המדינה כעומדת על סף תהום – עם אזהרות מומחים מפני ״סחרור אכזרי״ של אלימות פוליטית.

מעבר לפילוג האמריקאי החריף, סיכמו פרשנים כי הסלקטיביות שבין הפיכת מותו של דמות פרו־ישראלית לנושא בולט וחוצה יבשות – לבין השתיקה וההצדקה לפשעים נגד העם הפלסטיני ועמי האזור – חושפת את הצביעות המערבית.