08:09 זמן קודס הכבושה
המלחמה בעזה הייתה עדות כואבת לכישלונות הצבאיים והאסטרטגיים של צה"ל, שנכשל בהצגת מטרות ברורות. זו הייתה מלחמה שהתאפיינה באלימות חסרת תכלית, הרס ללא תוצאות והרג ללא מטרה. אפילו הפרשנים הישראלים הודו שצה"ל עבר מכישלון אחד לאחר. כישלונות אלו זעזעו את מחנה "הציונות הדתית", שבתחילת המלחמה נראה מאוחד, אך במהרה נשבר תחת הלחצים הפוליטיים והצבאיים.
בעקבות הכישלון בעזה, הופנתה תשומת הלב לגדה המערבית, שם החל צה"ל לבצע תוכניות לפצות על תבוסתו. העיר ג'נין הפכה למוקד מבצע חדש בשם "חומת הברזל". מבצע זה משקף לא רק את רצונם של נתניהו וסמוטריץ' לשקם את ההרתעה הישראלית, אלא גם ניסיון לנצל את הגדה כאמצעי להרגיע את הזעם הציבורי הפנימי בישראל.
במקביל, קבוצות קיצוניות כמו "ארגוני המקדש" מתכננות הסלמה בירושלים. בן גביר, השר לביטחון לאומי, מקדם תוכניות לבניית בית כנסת בתוך מסגד אל-אקצא, מיזם שנחשב עד כה למרוחק אך מתגבש כיום כצעד שעלול להתממש בקרוב. הסמליות הדתית של המהלך מתבטאת גם בהנחת מגילת תורה בהתנחלות מודיעין עילית, מסר ברור בנוגע לכוונות העתידיות: ניסיון לייהד את אל-אקצא תחת מסווה "זכויות דתיות".
לאחרונה, ביצעה הרשות הפלסטינית מבצע ביטחוני חסר תקדים במחנה הפליטים בג'נין. בכירי מנגנוני הביטחון של הרשות הצדיקו את הצעדים בכך שכוונו נגד "עבריינים" ו"גורמים חיצוניים", ובכך חזרו על שפה דומה להאשמות הישראליות נגד חמאס והג'יהאד האסלאמי.
עם זאת, השאלה המרכזית היא: האם הרשות הפלסטינית, שהוקמה לייצג את שאיפות העם הפלסטיני, הפכה לכלי לדיכוי מתנגדיה? החלטת הרשות לבצע צעדים אלה בזמן רגיש, כאשר הגדה המערבית רותחת בעקבות המלחמה בעזה, מעוררת תהיות רבות.
המבצע בג'נין, שכונה "חומת הברזל", אינו רק מבצע צבאי אלא מייצג גישה ארוכת טווח של ישראל לדיכוי ההתנגדות הפלסטינית. נראה שישראל ניצלה את מנגנוני הביטחון של הרשות כמכשיר למימוש מטרותיה, תוך הימנעות מהתערבות ישירה באזורים מסוימים.
יום לפני תחילת המבצע, דרשה ישראל מהרשות להסיג את כוחותיה ממספר אזורים כדי לאפשר "חופש פעולה". התיאום הביטחוני בין הצדדים מציף שאלות לגבי עמדת הרשות: האם מדובר בלחץ ישראלי, או שזו בחירה מודעת של הרשות במסגרת אסטרטגיה פוליטית?
ג'נין נושאת היסטוריה ארוכה של התנגדות, החל מימי המרד הפלסטיני בשנות ה-30 ועד הקרב הקשה שהתחולל בעיר במהלך מבצע "חומת מגן" ב-2002. גם היום, מחנה הפליטים בג'נין ממשיך להוות סמל של התנגדות והקרבה.
המאבק בג'נין הוא יותר ממאבק צבאי; זהו מאבק על התודעה הלאומית הפלסטינית. הצלחת ההתנגדות בעזה צריכה להוות השראה לגדה ולירושלים. כל רגע של עיכוב פועל לטובת הכיבוש, שמנסה לקדם את תוכניותיו. האחדות הפלסטינית היא המפתח למאבק אפקטיבי מול ניסיונות הכיבוש לפלג את העם ולהעמיק את שליטתו.
למרות מאמצי הכיבוש לשבור את רוח ההתנגדות בג'נין, העמידה האיתנה של העיר ומחנה הפליטים שלה מוכיחה שוב ושוב שאי אפשר לכפות על הפלסטינים ויתור על זכויותיהם. ג'נין אינה רק מקום; היא סמל למאבק ונחישות, שימשיך להוות השראה לפלסטינים בכל רחבי הארץ.
סופר: מוחמד אל-איובי
