04:02 זמן קודס הכבושה
נוהגיו של השגריר באו"ם המייצג את ישראל זכו לביקורת על ידי העיתון העברי "הארץ". השגריר הציג כרזה עם מספר הטלפון של יחיא א-סינואר וההודעה "אם אתה רוצה הפסקת אש, תתקשר אליו".
העיתון הביע את אמונתו כי פעולה זו מביאה בושה לישראל ומציגה אותה בצורה מגוחכת. יתרה מכך, הם הביעו אכזבה מכך שלא ניתנה כל שיקול לשלוח את השגריר הבוסרי הזה בחזרה הביתה ולמנות אדם מכובד יותר, במיוחד בתקופה קריטית כל כך.
בישיבת העצרת הכללית של האו"ם כדי לדון בקריאה להפסקת אש בעזה, נשא ארדן שלט הנושא את מספר הטלפון של יחיא סינוואר, מנהיג חמאס בעזה. ואמר "אם אתה רוצה הפסקת אש, תתקשר אליו". (אגב, המספר היה מספר משרד התקשורת של חמאס).
אפשר היה לצפות שגל האלימות ששטף את ישראל ב-7 באוקטובר היה מנפץ את בועת ההסברה. למעשה, נראה שזה מה שקרה בהתחלה. הממשלה שתקה, בזמן שהתקשורת והציבור ניסו להבין מה קורה. נראה שחברי הקבינט, שלא חדלו לדבר עד אז, בלעו את לשונם והסתתרו מדעת הקהל. הם הרגישו אשמים ומתביישים. זה היה לפני תחילת המבצע הפראי, כאשר פחד ואימה היו באוויר. אולי הצבא לא ידע מה קורה. אולי אנחנו פחות חזקים ממה שחשבנו? פחות אינטליגנטי? אולי יש סיכוי שנאבד את זה?
ישראל כבר לא נמצאת בשלב הזה. משהו השתנה ברגע שהצבא הישראלי נכנס לרצועת עזה וישראל חצתה את מחסום הפחד. המחשבה נפלה והאינטליגנציה חזרה לאזור הנוחות של הסברה. כל הספקות נעלמו. אין באמת דיון בין אנשים שחושבים אחרת – נראה שאף אחד לא חושב – והרצון להבין מה קרה באמצעות הסברים מוקדמים, שהושתקו על ידי הסברה.
ישראל מעדיפה דיפלומטיה ציבורית במקום לקיים דיון אמיתי, מכיוון שאין לה מוכנות לדיון כזה. לישראל אין בהירות לגבי זהותה, כיוונה והחזון שהיא מחזיקה לעתידה ביחס לפלסטינים החיים תחת הממשל הצבאי שלה.
ישראל לא מוכנה לדון בקשר כי היא נמנעת מלקבל כל אחריות למצב שלה. במקום זאת, היא בוחרת לתפוס את עצמה כקורבן יהודי המתמודד עם גל בלתי צפוי של אנטישמיות, כאילו התוקפים יכולים להיות כל קבוצה קיצונית מבלגיה. הימנעות זו מאחריות מקשה על כל שינוי משמעותי. לכן, אולי עדיף פשוט לתת לארדן להישאר במקום שבו הוא נמצא.
סופר: חדר העריכה
