כך התפתח יחיא סינוואר: האויב המסוכן ביותר של ישראל

העיתונאי ג'קי חוגי, פרשן לענייני ערבים בתחנת הרדיו של צה"ל, חושף במאמר זה שפורסם בעיתון "ג'רוזלם פוסט" את הפרטים המדויקים כיצד ניצל מנהיג חמאס, יחיא סינוואר, את שנותיו בכלא הישראלי כדי לפתח את תרבותו ולהעמיק בענייני ישראל והציונות, באמצעות לימודיו האקדמיים ולימוד השפה העברית. חוגי מציין כי סינוואר - האויב הגדול ביותר של ישראל לפי תיאורו - התפתח תחת אפם, כשבילה שבע שנים בכלא ולמד את תולדות ישראל, הציונות והשואה, דבר שלטענתו יסייע לו בהמשך "בהנהגת ארגון הטרור."

מאמר זה, כמו עשרות אחרים, הפך לתופעה בולטת בתקשורת העולמית. עבור רבים, סינוואר נחשב לאסטרטג מאחורי מתקפת ה-7 באוקטובר ומה שקרה לפניה ואחריה. מאז שנבחר להנהיג את חמאס אחרי איסמאעיל הנייה, גבר הסיכון שהוא מהווה לישראל באופן משמעותי.

בין השנים 1995 ל-2002, ישב סינוואר בכלא הדרים, שם המשיך בלימודיו האקדמיים באמצעות האוניברסיטה הפתוחה. בחינה של הקורסים שבחר היא מפתיעה ולא מפתיעה בו זמנית. לאורך הזמן, לאחר עיכוב רב - שעלותו הייתה גבוהה לישראל - התברר כי סינוואר, שכיום נחשב לאויב הגדול ביותר של ישראל מאז יאסר ערפאת, התפתח בהתמדה.

כיום, כשמדברים על ראש הלשכה המדינית של חמאס, זה לרוב בהקשר של בני ערובה או מלחמה. אבל במבט לאחור, ברור שהאיום האסטרטגי שמהווה יחיא סינוואר צמח ממש מתחת לאפם של ישראלים.

לאחרונה, מצאתי את הרישומים האקדמיים של סינוואר מתקופת שהותו בכלא. אז, התירה הנהלת הכלא לאסירים הביטחוניים להמשיך בלימודים אקדמיים דרך האוניברסיטה הפתוחה, וסינוואר ניצל את ההזדמנות במלואה, כשהשלים 15 קורסים במחלקות למדעי הרוח והחברה, כולם למדו בשקידה מתוך תא הכלא שלו.

כמו אסירים אחרים, מימן את לימודיו בעצמו, תוך שימוש במלגה החודשית שסיפקה הרשות הפלסטינית. הוא שלט בעברית ושיפר אותה עם הזמן, מה שסייע לו להתמודד עם אתגרי הלימודים. מאוחר יותר, תרגם שני ספרים מעברית לערבית: האוטוביוגרפיות של ראשי השב"כ לשעבר יעקב פרי ("להרוג או להיהרג") וקרמי גילון ("השב"כ בין הסדקים"). אף שהתרגומים הוחרמו על ידי הנהלת הכלא, הידע והתובנות שסינוואר צבר ככל הנראה שירתו אותו ואת חבריו היטב.

סינוואר החל את מסעו האקדמי בשנת 1995, שבע שנים לאחר שנאסר. היה לו זמן רב, והוא ניצל אותו – לימודיו נמשכו שבע שנים נוספות. הוא קיבל ציונים טובים, עם ממוצע של 90. זוהי מסגרת הלימודים השנייה בחייו. מוקדם יותר, בשנות ה-80, קיבל תואר ראשון בערבית וספרותה מאוניברסיטת עזה.

למרות שרוב הקורסים היו בהיסטוריה, הבחירות של סינוואר בלימודי האוניברסיטה הפתוחה חושפות אסטרטגיה ברורה ומכוונת. הוא שאף להבין את החברה הישראלית, את יסודות הקיום היהודי ואת המבנה הממשלתי של מדינת ישראל. ואין בכך פלא.

הדבר המפתיע הוא כישלונה של ישראל לאמץ גישה דומה. כמה מבכירי מקבלי ההחלטות הישראלים, בין אם אזרחים או אנשי צבא, מראים סקרנות כלשהי לגבי ה"דנ"א" של הקיום הפלסטיני? כמה מהם שואפים להבנה מעמיקה של התרבות הערבית או האסלאמית? ייתכן שהיחסים עם הפלסטינים היו פחות עקובים מדם אם ישראל באמת הייתה מבינה את תפיסת עולמם.

הקורס הראשון של סינוואר היה "מירושלים ליבנה", קורס היסטוריה העוסק בתקופת המשנה והתלמוד. הוא עסק בנושאים כמו יבנה לאחר חורבן בית המקדש השני, מרד בר כוכבא והתורה שבעל פה. את הקורס סיים בציון 81 – ציון טוב, אף שאינו הגבוה ביותר שלו. הציונים שלו השתפרו ככל ששיכלל את כישוריו בעברית.

בהמשך, לקח קורס "ירושלים בעידנים השונים", שסקר את תולדות העיר מאז ימיה הראשונים כיישוב יבוסי, דרך תקופות החשמונאים, הרומאים, האסלאם, העות'מאנים והבריטים. הוא קיבל ציון 92. בקורס "מן הגלות לריבונות", למד סינוואר על תולדות העם היהודי בתקופות העתיקות, כיסה תקופות מהאימפריה הפרסית ועד התקופות היוונית, הרומית והביזנטית. הקורס כלל דיונים על ממלכת החשמונאים, גזרות אנטיוכוס ומרד החשמונאים. את הקורס סיים בציון 94.

סינוואר הראה עניין רב בתקופות המכוננות בהיסטוריה היהודית. הוא נרשם לשני קורסים נוספים שהתמקדו באותה תקופה: "היסטוריה של העם היהודי בתקופת בית ראשון" ו"יהודה ורומא", שהתעמקו בתולדות העם היהודי תחת שלטון האימפריה הרומית.

הקורסים כללו דיונים על שלטון הורדוס, חורבן בית המקדש השני ומרד בר כוכבא.