ניתוח השיח הישראלי במהלך המלחמה

תחילת נאום המלחמה הובילה ליכולת עמידה של הצבא בשדה הקרב, ולנסיגה משמעותית בקרב הקבוצה שדרשה לסיים את המלחמה, על אף הניתוחים והידיעות הרבות שדיברו על "עייפות" הצבא ו"קריסתו".

אך לאחר תשעה חודשי מלחמה, המספרים מהסקרים מצביעים על כך שכ-60 אחוז מהציבור הישראלי דורשים היום לבצע עסקה שתשיב את השבויים ותסיים את המלחמה. עיתון "מעריב" העברי דיווח כי 54 אחוז מהנשאלים תומכים בהסכם, ו-24 אחוזים מתנגדים לו. (בתאריך שישי, 19 ביולי 2024) בעוד שסקר דעת קהל של ערוץ 12 הישראלי (באותו תאריך) הצביע על כך ש-66 אחוז מהישראלים תומכים בהגעה לעסקה עם תנועת חמאס.

במסגרת זו, חלו שינויים בנאום המלחמה בקרב מנהיגי ישראל. ננתח את נאומי ראש הממשלה בנימין נתניהו ושר הביטחון יואב גלנט.

נאום המלחמה של בנימין נתניהו

ניתן לומר בתחילה, כי אין מה שניתן לכנות "שינויים" שכן דבריו של נתניהו מאז היום הראשון למלחמה ועד היום עומדים על "סט של עקרונות" שלא השתנו. נאומו של נתניהו נשלט על ידי יציבות, עיקשות והתמדה ללא ויתור. מאז תחילת המלחמה השתמש בסגנון עליונות המעורב באיומים ואי ויתור אלא התמדה בהתמודדות.

נתניהו הציג באוסף נאומיו, אתגר לכוחות האחרים, בתוך החברה הישראלית, לאויבי המדינה בציר ההתנגדות, ולאמריקאים. בחודש הראשון ל"סופת האקליפטוס" לא דיבר הרבה, הכריע את תוכנית המדינה באומרו: "נכה את חמאס עד הסוף וננקום על היום השחור הזה". בלט הזלזול באחרים בנאומיו מאז 7 באוקטובר, תוך התעלמות או אי הכרה בכל דעה אחרת, "הקריאות להפסקת אש הן קריאות לישראל להיכנע מול חמאס. זה לא יקרה.

לא פנה ישירות לחיילים והצבא, (למעט אירוע אחד או שניים) ודבריו היו נלהבים.

הנקודות הבאות כוללות את השינויים בנאום של נתניהו בתקופה האחרונה:

- המשך האתגר לארה"ב ולעולם (אם נצטרך לעמוד לבד, נעמוד לבד. אם לא נגן על עצמנו, אף אחד לא יגן עלינו).

- לראשונה הצגת סתירות מסוימות (ישראל מוכנה להשהות את הלחימה בעזה בתמורה לשחרור בני הערובה / לא ניתן לקבל את דרישות חמאס לסיום המלחמה. ישראל לא תקבל תנאים עד כדי כניעה, ותמשיך להילחם עד להשגת מטרות המלחמה).

- חזרה ופניה לחוש הדתי (כמו שאמרתי בעבר, נלחם בציפורניים אם נצטרך לכך. יש לנו הרבה יותר מציפורניים, בכוח הרוחני הזה ובעזרת האל ננצח יחד. נעשה את מה שאנחנו צריכים לעשות כדי להגן על ארצנו).

- נשיג את מטרות הניצחון והניצחון יבטיח את קיומנו ועתידנו, אך המחיר שאנו משלמים וששילמו הדורות הקודמים, כבד מאוד.

נאום יואב גלנט

מבני הנאום של גלנט בלטו בכותרות הבאות:

האיום הישיר על היריב עם העלאת המורל של הצבא:

- במהלך ביקור עידוד לחייליו במוצב "מטולה" ליד גבול לבנון, ב-17 בדצמבר 2023, אמר גלנט: "אם חיזבאללה ירצה להסלים שלב אחד, נעלה חמישה שלבים". איום זה קדם לו (ב-11/11) איום נוסף שלו, בו אמר: "מה שעשינו בעזה ניתן לעשות גם בביירות". עם התגברות הקרבות והתקדמות חודשי המלחמה לא ירדה רמת האיומים, אלא גלנט שמר על רמתם, כחלק מהעלאת המורל והעידוד לחייליו, המשיך במהלך חודשי ינואר ופברואר באיומים הברורים שלו, כי המצב בדרום לבנון יהיה הרסני אם האש תצא מתוך שטח לבנון, ושצה"ל עדיין מחזיק בכוח חזק מאוד, וחשוב מאוד. "המטוסים שלנו בשמי לבנון נושאים פצצות כבדות יותר למטרות רחוקות יותר".

- האיום השתלב בהתרברבות והפגנת כוח, ב-21 בפברואר אמר גלנט: "אנו פועלים בחופש צבאי בכל מקום, מכים בדמשק, מכים בביירות ובצידון ובנבטיה, פועלים לפי הצרכים שלנו כדי למנוע איומים על מדינת ישראל".

- ב-25 באפריל 2024, הכריז גלנט כי "חוסלו מחצית ממנהיגי חיזבאללה בדרום לבנון, והחצי השני מתחבאים ומשאירים את השטח לפעולות כוחותינו" זו הייתה הצהרה שיווקית, הכרחית, שמטרתה להעלות את המורל של הצבא ולתת לו עידוד דרך חיזוק ההישגים הלא מדויקים.

התגייסות למען העתיד והקיום:

- כשר הביטחון, תפקיד גלנט דורש התגייסות מתמדת לחייליו, במיוחד לאחר ההאשמות הרבות בכישלון בהשגת המטרות המוצהרות של המלחמה. ב-3 בינואר 2024 אמר גלנט בניסיון לתת תמיכה מורלית חדשה: "התחושה בקרב חלק מאיתנו שאנחנו בדרך להפסקת לחימה היא תחושה שגויה / חיסלנו 12 גדודים של תנועת חמאס / פעולותינו הן מתקפת אש ופלישה ופעולות מיוחדות". אך ההסברים הללו לא סייעו לו, שהידרדר לאמירה מפורשת שחושפת את הכוונות התוקפניות המתמשכות, כאשר אמר בגלוי "בלי ניצחון ברור, לא נוכל לחיות במזרח התיכון". זו אחת האמרות שמגדירות את מצפן המלחמה והחשיבה בקרב מנהיגי המדינה הזמנית, והתוקפנות המתמשכת כאן, בלטה באמצעות קישור המשך המלחמה לחיים ולקיום, כאילו אמר אם נרצה לחיות במזרח התיכון עלינו לנצח, וכדי לנצח עלינו לא להפסיק את מלחמותינו.

- ב-5 בינואר 2024 הגדיר האיש את בחירתו הצבאית ליום שאחרי סיום המלחמה, כאשר הכריז "לאחר המלחמה חמאס לא תחזור לשלוט בעזה שאמורה להתנהל על ידי גופים פלסטיניים / לא יהיה נוכחות אזרחית ישראלית. אלו הן הנקודות השנויות במחלוקת שהגדילו את הפערים בינו לבין ראש הממשלה נתניהו.

אי אפשר להתעלם מהתוצאות הכוללות שהביאה המלחמה בתוך המדינה הישראלית, במקביל לנאום שכמעט ולא הזכיר את התוצאות השליליות. תוצאות אלו כוללות:

- החרפת הסכסוכים בין המנהיגות הפוליטית והביטחונית, עם התגברות המחלוקות בין האופוזיציה לממשלה.

- גידול בסבל הקצינים והחיילים והשמדת כלי רכב כבדים רבים של הצבא בקרבות בעזה.

- עשרות אלפי הרוגים, פצועים וחולים נפשיים.

- גיוס 300 אלף מילואים עם צורך הצבא לגייס עוד 50 אלף.

- הערכות אסטרטגיות שגויות שגרמו לטעויות חמורות בשדה הקרב, מה שהוביל להמשך הטעויות וביצוע מכות כואבות של חמאס לצבא הישראלי.

- התפצלויות והתפטרויות בתוך ההנהגה הישראלית.

- הלחץ על כוחות המילואים הגיע לשיאו והכלכלה נפגעה קשות.

- הישארות נתניהו בשלטון ללא סיום המלחמה עלולה להוביל לקריסה אסטרטגית.