ארסנל הטילי הסורי

רבים היו הסיבות להתפרצ המלחמה על סוריה בשנת 2011, אך הבולטת שבהן הייתה מה שהיא מהווה כעומק אסטרטגי לציר ההתנגדות, המהווה איום קיומי לישות הכיבוש הישראלית והמתנגד היחיד לפרויקטים של ההגמוניה האמריקאית באזור.

ומכיוון שסוריה היא הקרובה ביותר מבחינה גיאוגרפית לישות הכיבוש ולזירות הפעולה של ההתנגדות הלבנונית והפלסטינית, הדבר נתן לה אפשרות להעניק תמיכה נרחבת לגזרות אלה בעת הצורך, בנוסף לאספקת נשק אסטרטגי, בדגש על טילים.

סוריה, לפי הערכות ישראליות, הייתה לפני פרוץ המלחמה מסוגלת להכות את הישות בלא פחות מאלף טילים ביום, בנוסף לטילים שסיפקה לשתי הגזרות הללו, כמו טילי רעם וח'ייבר ששימשו במלחמת יולי 2006 (למשל).

לכן, אי יכולת אמריקה ובעלות בריתה להשיג את מטרותיהן לאחר 11 שנים, היא אחת ההוכחות הבולטות לניצחון סוריה, והדבר מאושר על ידי כמה נתונים:

   1) המשך עליונותה של סוריה בתחום זה ברמה העולמית:
    לפי הנתונים האחרונים של אתר Global Fire Power, היא מדורגת תשיעית בעולם בהחזקת 629 משגרי טילים.

   2) שמירה על מאגרי הטילים ועל מגוון הטווחים שלהם, החל מ-2 ק"מ ועד מאות קילומטרים.

   3) המשך הייצור והחדשנות המקומית: משגרי טילים גולן הם דוגמה בולטת.

   4)  אחת המטרות העיקריות של אסטרטגיית "הקרב בין המלחמות" הישראלית, שעדיין נמשכת, היא לפגוע ביכולת הסורית הזו ולפגוע במתקנים שיכולים לשמש לייצור מקומי.

מהם סוגי הטילים הבולטים שבידי סוריה?

נציג את הטילים הבולטים שחשפה סוריה, שלרוב נשמרים בסוד, אך מבצעים ניסויים שמוכרזים אחר כך כדי להעביר מסרים מרתיעים. והבולטים שבטילים אלו הם:

    - טיל "פרוג" (Frog):
    נחשב לאחד הטילים הראשונים שסוריה קיבלה לפני מלחמת 1973, טווחו מגיע ל-70 ק"מ.

    - טיל סקאד B:
    קיבלה את הראשונים בשנת 1974, הוא טיל בליסטי טקטי שיוצר בברית המועצות, וטווחו כ-300 ק"מ.

    - טיל תושקא:
    בשנות השמונים קיבלה סוריה כמויות גדולות מטילים אלה, נחשבים לנשק איכותי מאוד מבחינת דיוק וכוח הרס. הוא טיל בליסטי עם מערכת הנחיה פנימית, וטווחו בין 70 ל-180 ק"מ, ניתן להכנה ושיגור תוך 15 דקות.

    - טיל סקאד C:
    גרסה משופרת שקיבלה בשנות השמונים מקוריאה הצפונית, לסוריה מאות ממנו, וטווחו עד 550 ק"מ. סוריה השיגה גם את הטכנולוגיה לייצור דלק מוצק לטילים, מה שמקטין את זמן ההכנה לשיגור הטיל.

    - טילי סקאד D:
    אחד מהגרסאות המתקדמות והמדויקות של סקאד, עם טווח של 700 ק"מ. לפי דיווחים ישראליים, סוריה מייצרת 30 טילים מסוג זה בשנה, אך חיזקה את יכולותיו להתגונן מפני שיבוש, וגם הוסיפה את הטכנולוגיה להפרדת ראש הנפץ במהלך המעוף, מה שמאפשר לעקוף מערכות יירוט.

   - טילים בליסטיים לטווח בינוני "גולן" (לא מערכות גולן קצרות טווח):

    1) גולן 1 עם טווח של 600 ק"מ, גרסה מקומית משופרת של סקאד C.

    2) גולן 2 עם טווח של 850 ק"מ, גרסה מקומית משופרת של סקאד D.

    - טילי מייסלון ותשרין:
    נחשפו לראשונה במהלך תרגילים שנערכו בשנת 2012. טיל "מייסלון" הוא הגרסה הסורית למשפחת טילי "זלזאל" האיראניים עם טווח של 210 ק"מ. טילי "תשרין" הם גרסה של טילי פאתח 110 האיראניים, עם דיוק פגיעה וטווח של 300 ק"מ.

   -  טילי M-302, הידועים גם בשם פג'ר וח'ייבר:
    במלחמת יולי 2006 נחשף חלק מהתוכנית הטילית המקומית הסורית, כששימושו בטילים מסוג M-302, שטווחם בין 100 ל-180 ק"מ.

    - טילים M-220:
    טילים מתוצרת מקומית גם הם, עם טווח של 70 ק"מ.