איך תנהל דמשק את יחסיה עם ישראל לנוכח הלחצים?

הממשל הסורי החדש מתמודד עם לחצים חיצוניים מתמשכים שנועדו להשפיע על מיקומו הפוליטי ועל ניהול מערכת יחסיו האזוריים והבינלאומיים, וכן על התמודדותו עם סוגיות פנימיות לוחצות, ובראשן מיעוטים דתיים, אתניים ועדתיים, נשים ותכניות הלימוד. גורמים חיצוניים התנו את עמדתם כלפי המערכת הפוליטית החדשה ואת מידת פתיחותם אליה פוליטית וכלכלית בבחירותיה ובגישותיה בניהול סוגיות אלה, ובמידת היענותה לדרישותיהם ותנאיהם. היה ברור כי עמדת ההנהגה הסורית החדשה כלפי ניהול הקשר עם ישראל ונכונותה להיפתח אליה מהווה ציר מרכזי בחשבונות הממשל האמריקאי וגורמים אירופיים רבים לצורך קביעת אפשרויות ההתמודדות עם המציאות החדשה בסוריה.

המחקר, שפורסם על ידי מרכז אל-זייתונה למחקרים, דן באופן שבו ההנהגה הסורית החדשה מנהלת את יחסיה עם ישראל בתוך תמהיל של לחצים ותמריצים פוליטיים, כלכליים וביטחוניים.
לאחר נפילת המשטר הקודם, התמודדה סוריה עם פתיחות דיפלומטית בולטת מצד מדינות ערביות ומערביות, לצד צעדים מעודדים כגון הסרת הסנקציות האמריקאיות והאירופיות, מחיקת "חזית אל-נוסרה" מרשימות הטרור, וחתימת הסכמים כלכליים בשווי מיליארדי דולרים עם סעודיה ואיחוד האמירויות. במקביל, ישראל המשיכה בפעולותיה הצבאיות בתוך סוריה, כשהיא מצדיקה את התערבותה בהגנה על מיעוטים, במיוחד העדה הדרוזית.

תגובת דמשק הייתה זהירה – תחילה פתחה ערוצי תקשורת מאחורי הקלעים עם ישראל ולאחר מכן פגישות ביטחוניות ישירות וגלויות, שמטרתן לבלום את ההסלמה ולהימנע מעימות צבאי, תוך הימנעות מעיסוק בסוגיות פוליטיות או כלכליות. פתיחות ביטחונית זו לוותה בהכרה אזורית ובינלאומית כי עמדתה של סוריה כלפי ישראל היא מפתח לפתיחותו של המערב כלפי דמשק.

המסמך מעלה ארבעה תרחישים בפני מקבלי ההחלטות בסוריה:

• הפיכת השולחן ודחיית הלחצים תוך דבקות בעקרונות הלאומיים.

• הסתגלות חיובית ומאבק מחושב תוך הפעלת מוקדי הכוח הפנימיים.

• פתיחות הדרגתית כלפי ישראל כדי להתגבר על המשברים הפוליטיים והכלכליים.

• נורמליזציה רחבה והצטרפות להסכמי אברהם.

המחקר מעריך כי המדיניות הסורית תישאר בין האפשרות השנייה לשלישית, תוך שלילת נורמליזציה מלאה או דחייה מוחלטת, נוכח השילוב של תמריצים ומכשולים. בין הגורמים הדוחפים לפתיחות: חיפוש אחר לגיטימיות בינלאומית, התגברות על אתגרים ביטחוניים פנימיים, הסרת סנקציות, העמדה הטורקית והערבית המעודדת, והצורך בתמיכה כספית. ואילו המכשולים כוללים את הדחייה העממית הרחבה לנורמליזציה, הרקע הפוליטי האסלאמי של המשטר, ההתנהלות התוקפנית של ישראל, וניסיונן של מדינות ערב שכבר נורמליזציה לא הועילה להן.

בהמלצותיה קוראת העבודה להנהגה הסורית לדבוק במאבק המחושב, לנצל את התמיכה העממית בפלסטין כקו אדום נגד נורמליזציה, ולהפעיל מוקדי כוח פוליטיים וביטחוניים כדי להימנע מהיגררות אחרי הלחצים החיצוניים. כמו כן מזהירה כי היענות מלאה ללחצים לא תעצור אותם אלא תגבירם, וכי עמידה איתנה עשויה להניב תוצאות טובות יותר ולשמור על מקומה ותפקידה האזורי של סוריה.