המשטר בדמשק והקשר עם ישראל: היסטוריה מתחדשת

אחמד א־שרע, ראש השלב המעבר בדמשק, גורר את החברה הסורית לנרמול היחסים עם ישראל, אף על פי שהשלום עם הכיבוש מעולם לא היה אפשרות עבור הסורים, והכניעה עדיין נדחית על ידי דעת הקהל והמצפון הלאומי הסורי.

אך כאשר חוזרים שנים ספורות לאחור, מתברר ההיסטוריה העשירה של הקשרים שקשר השרע עם נתניהו, מאז שפליטי "ג'בהת א־נוסרה" נכנסו לבתי חולים ישראלים לקבלת טיפול רפואי.

בשנת 2013, החלו דיווחים מערביים וישראליים לפרט בהרחבה על הקשר ההדוק בין "ג'בהת א־נוסרה" (כיום "הֵיַאת תחריר א־שאם") לישראל, ועל הסיוע שהעניקה ישראל לארגון זה, הנחשב חלק מאל־קאעדה. אחד הביטויים לכך היה העברת פצועיהם לבתי חולים בתל אביב. בתקשורת הישראלית הופצו תמונות של נתניהו מבקר את פצועי "הג'בהה". אז נימקו בכירים ישראלים את הצעד ב"טעמים הומניטריים" ובצורך לייצב את גבול הצפון. אך כלי תקשורת כמו וול סטריט ג'ורנל אישרו שישראל העניקה לארגון סיוע כספי וצבאי, כולל תשלום משכורות, רכישת נשק, אספקת מזון ותמיכה לוגיסטית. בנוסף, טיימס אוף ישראל חשף כי תל אביב ביצעה תקיפות אוויריות נגד הצבא הסורי לשעבר ובעלי בריתו כדי לסייע ללוחמי "ג'בהת א־נוסרה" להתקדם במספר חזיתות. הדבר מוכיח שלא מדובר במניעים "הומניטריים" בלבד, אלא בתיאום מתוכנן ומכוּון בין הצדדים.

בין ההצדקות לכך הייתה גם הצהרתו של ראש אמ"ן לשעבר, עמוס ידלין, לפיה חיזבאללה והכוחות האיראניים מהווים איום אסטרטגי גדול יותר על ישראל מאשר הפלגים האסלאמיסטיים בסוריה, והוסיף כי "אל־קאעדה מעולם לא פגעה בישראל". יחסים אלה נמשכו מאז 2013 ועד עלייתו של אל־ג'ולאני לשלטון בסוריה ב־2024, אז הכריז נשיא ארה"ב דונלד טראמפ: "לבקשת מדינות רבות במזרח התיכון, כולל ביבי (נתניהו), הסרנו את הסנקציות מעל סוריה."

העם הסורי מסרב לנרמול ולכניעה

אפשרות הנרמול והוויתור על אדמות לטובת ישראל שאל־ג'ולאני חותר אליה אינה אפשרות של העם הסורי, שתמיד התאפיין בערביותו ובהתנגדותו לכל מיזם של קשר עם ישראל, וראה בה אויב תמידי. היום, מנסה השרע לחטוף את ההחלטה הסורית ולכפות עליהם בחירה שאינם רוצים בה – ומוכר את רמת הגולן לישראל.

בעוד ש"הֵיַאת תחריר א־שאם" והאופוזיציה הסורית טענו בעבר כי בשאר אל־אסד "מכר את הגולן לישראל", המציאות הראתה כי דווקא המשטר החדש בהנהגת אחמד א־שרע הוא זה שהחל למכור את הגולן ולנהל מו"מ עם ישראל בפריז ובבאקו, תוך מתן ערבויות וויתורים בזה אחר זה.

כך מספקת ממשלת השרע כתבי־אמון לישראל כדי להבטיח את הישרדותה בשלטון, ולקוות כי יינתן לה חופש פעולה לדיכוי כל המרכיבים הסוריים והמיעוטים, כולל סונים מתונים. הטנקים שכבר נמצאים במרחק קילומטרים ספורים מדמשק – אם תיחתם עסקה עם ישראל – יובילו לכך שהסורים יראו חיילים ישראלים מסתובבים ברחובות הבירה וסמטאותיה, בעוד לחייל סורי לא יותר להתקרב לגבול עם ישראל ויופצץ אם יעז לעשות זאת. זאת לפי כלי תקשורת עבריים.

הנרמול הוא בגידה

העם הסורי רואה בנרמול עם ישראל בגידה בדם השהידים בסוריה ובעזה, וחלקו אף מחשיב זאת לבלתי אפשרי. מומחים מוסיפים כי לממשלת המעבר בדמשק אין כלל סמכות לחתום על הסכמי שלום – במיוחד עם הכיבוש – מה שהופך כל צעד לכיוון נרמול לבגידה במצפון ובעקרונות הלאומיים.

באשר לסוגיה הפלסטינית, הבגידה ניכרת עוד יותר נוכח מה שמתרחש בעזה – שם מתבצעת השמדה של כשני מיליון פלסטינים, ותושביה נהרגים ברעב. מול מציאות כזו, מי יסכים שג'ולאני יהיה הסכין שתקע אותם בגבם? אך ג'ולאני בחר להיכנע ולנרמל את היחסים עם ישראל, תוך התעלמות מרצון העם הסורי ומרגשותיהם של שני מיליון פלסטינים בעזה.

שאלה פתוחה

בצל מציאות זו, האם יתעורר העם הסורי לעמוד מול האפשרות הזו ולמנוע את ביסוס הכיבוש ברמת הגולן ובאדמות הסוריות הכבושות?