כאשר חאפז אסד לקח באופן רשמי את השלטון בתחילת שנות ה-70, זה לא היה רק מהפך צבאי או שינוי בהנהגה הפוליטית, אלא היווה יסוד לברית חברתית רחבה שכללה את השכבות החקלאיות המודרות, יחד עם הבורגנות העירונית והמעמדות הבינוניים. ברית זו יצרה מה שניתן לכנות כ"ברית חברתית רפובליקנית", אשר העניקה לשלטון לגיטימציה שנבעה מהתפקיד החברתי ולא רק מהסיסמאות, והייתה בעלת יכולת להימשך במשך עשורים. לא ניתן להסביר יכולת זו רק בעזרת קונספירציות עדתיות או הפיכה צבאית, מה שיכול להסביר איך השלטון הוחלף, אך לא איך בנה אסד משטר שנמשך כל כך הרבה זמן במדינה שבה שיעור ההפיכות הצבאיות היה כל חצי שנה לפני תקופתו.
כלי השלטון היו בהקשר הזה: תעסוקה ציבורית לכל בוגר, סבסוד של סחורות בסיסיות, חינוך ובריאות חינם, סבסוד חומרים חיוניים וגיוס לאומי. מודל זה הצליח במשך עשורים, אך החל להתפורר מאוחר יותר תחת לחצים אזוריים ובינלאומיים כבדים.
הברית החברתית תחת שלטון אסד הראשון הביאה למה שניתן לכנות כ"פלחנות המדינה", כפי שאומר החוקר חנא בטאטו - כלומר, עליית אליטות עם רקע חקלאי במוקדי השלטון - תהליך חברתי שהוביל ליציבות יחסית בתוך המערכת הממשלתית-חברתית.
ההתפוצצות הדמוגרפית והלחצים המבניים
בתחילת המאה ה-21, החלה סוריה להתמודד עם אתגרים דמוגרפיים וכלכליים חמורים בעקבות מצומצמות המשאבים שלה ביחס לעלות הברית החברתית, שלא הסתכמה רק בחקלאים ועובדים כפי שהיה במדינות סוציאליסטיות, אלא התפשטה גם אל האליטות המסחריות העירוניות במטרה להבטיח את נאמנותן או לפחות את נייטרליותן הפוליטית, מה שהפך את הברית ליותר כרסתנית מבחינת משאבי המדינה, חוץ מעלויות ההוצאה הצבאית במדינה שכנה לה ישנו האיום הקיומי מצד ישראל. הכפר הסורי, שהיה המרוויח הראשון מתוכניות הרווחה, ראה אחת ממדדי גידול האוכלוסייה הגבוהים ביותר בעולם הערבי. אך עם צמצום יכולת המדינה להעסיק, וכניסת מאות אלפי צעירים לשוק העבודה מדי שנה, החלה לצוף על פני השטח התסכול המבני.
למרות שרשמה סוריה שיעורי צמיחה כלכלית גבוהים בין השנים 2005–2010, הצמיחה הזו לא הייתה מספקת כדי להתמודד עם הלחץ הדמוגרפי והדרישה החברתית למשרות ולתמיכה. למרות שהברית בין המדינה והסוחרים נשמרה, היכולת שלה להכיל את השכבות המובילות החיצוניות החלה להיחלש.
רעידת האדמה העיראקית והשפעותיה: עדתיות ככלי אימפריאליסטי
עם פלישת ארה"ב לעיראק בשנת 2003, המטרה לא הייתה רק להשמיד צבא או לשנות משטר, אלא לעצב מחדש את האזור על בסיסים פרה-לאומיים: עדתיים, אתניים ואזוריים.
הפלישה הזו הייתה רעידת אדמה גיאופוליטית, וההשפעות שלה הגיעו לסוריה, לבנון ופלסטין. מדינות אנטי-עיראקיות הבינו שהמרקם החברתי במדינות אלה הוא די אחיד, ופיצוצו מבפנים הוא הדרך האידיאלית להכות את עמידותן של החברות הללו, ללא צורך במלחמה ישירה.
סוריה הייתה היעד המרכזי למהלך זה לא רק בגלל מיקומה הגיאוגרפי, אלא גם בגלל תפקידה המרכזי במאבק ההתנגדות ועמידתה מול ההגמוניה האמריקנית והישראלית.
המלחמה הסורית כמודל למלחמות הדור החדש
מה שקרה בסוריה מאז 2011 לא היה "מרד", אלא היה - לפי קריטריונים צבאיים ופוליטיים מודרניים - מלחמה היברידית כוללת המנוהלת על ידי כוחות חיצוניים בעזרת כלים לא קונבנציונליים:
-
תמיכה נרחבת בקבוצות חמושות שמוגדרות כטרוריסטיות על ידי הקהילה הבינלאומית.
-
מערכת תעמולה בינלאומית ענקית אשר יצרה נרטיבים מכוונים והפיצה סדקים.
-
הפעלת גורמים של זהות ושייכות כדי להסלים את הסכסוך הפנימי.
-
הטלת סנקציות כלכליות משתקות אשר מנעו מהמדינה את היכולת להגיש שירותים בסיסיים.
-
הפצצות אוויריות סלקטיביות על מתקנים צבאיים ואזרחיים, כדי להחיות את חוסר היציבות.
השר חמד בן ג'אסם, שר החוץ הקטארי לשעבר, הודה כי מדינות המפרץ הוציאו כ-2 טריליון דולר במטרה להפיל את המדינה הסורית, והצהיר כי הם עשו זאת בתיאום ישיר עם ארה"ב.
הבן אדם המורכב: דחיית ההסבר החד-צדדי
לפי הגישה של ד"ר עבד אלוהאב אלמסירי, האדם הוא תופעה מורכבת שלא ניתן להבין אותה מנקודת מבט חד-צדדית (כלכלית או פוליטית בלבד), אלא דרך הבנת רשת הסמלים והצברים התרבותיים וההיסטוריים שמעצבים אותו.
ולכן, מה שקרה בסוריה לא היה רק התפוצצות של משבר פנימי, אלא תוצאה של מפגש בין פרויקט חיצוני תוקפני לבין פרצות וסדקים חברתיים פנימיים אשר הוגדלו בכוונה.
המערב השתמש בכל הכלים של מלחמות הדור החדש בסוריה: פילוג, מלחמה פסיכולוגית, פירוק המוסדות, סנקציות, והשתלטות על הנרטיב התקשורתי.
מלחמה קוסמית על מדינה עצמאית
מה שסוריה חוותה היה לא יותר מאשר הביטוי הקשה ביותר של רצון החוץ לעצב את המזרח הערבי כך שיתאים לאינטרסים של ההגמוניה. המלחמה הסורית הייתה הדוגמה הקיצונית ביותר לאסטרטגיית "פיצוץ מבפנים" אותה מאמצת ארה"ב מול כל מדינה עצמאית.
הוכח כי אין צורך בפלישה ישירה כאשר ניתן לפרוץ את הסדקים הפנימיים, להזרים נשק, להנחות את התקשורת, ולהטיל סנקציות כלכליות.
