בסוריה, נתפסת תנועת "האחים המוסלמים" כאחד הזרמים האיסלאמיים הוותיקים ביותר, בעלי מבנה ארגוני והיסטורי נרחב, למרות נסיגת השפעתה בשטח ובפוליטיקה בעשורים האחרונים. עם זאת, ההיסטוריה הארוכה הזו הופכת אותה למוקד תשומת לב וחשש מצד השלטון החדש, במיוחד לנוכח סביבה פוליטית המבקשת לבסס את עצמה לאחר תקופת שינויים רחבה. בהקשר זה, עולה יוזמתו של היועץ התקשורתי של אחמד א-שרע, אחמד זידאן, לפירוק התנועה – צעד הנובע, כך נראה, מחששות אישיים ואסטרטגיים מפני אפשרות שהאחים ישיגו מוקדי השפעה או בסיס ציבורי שיהפוך אותם ליריב פוליטי שעשוי להקשות על קבלת ההחלטות של ההנהגה. האיום אינו תמיד מוחשי במציאות הארגונית הנוכחית, אלא טמון ביכולות ההיסטוריות של התנועה וברשת קשריה הפנימיים והחיצוניים, שיכולות בעתיד לשמש כאמצעי לחץ על השלטון החדש. לכן, מתפרשת יוזמה זו כניסיון מוקדם להבטיח שליטה מוחלטת בזירה הפוליטית ולחסום כל כוח מקביל שעלול להתחרות בשלטון או לערער על הלגיטימיות שלו, בין אם דרך השתתפות פוליטית ובין אם בהשפעה רעיונית על הרחוב.
קריאות לפירוק "האחים המוסלמים" בסוריה
לדעת אחמד זידאן, על תנועת "האחים המוסלמים" לפרק את עצמה – למרות קבלתה הגלויה את ההנהגה החדשה – מתוך גישה הדורשת התאמה מלאה למדיניות המדינה הנוכחית. מנקודת מבטו, ההתעקשות להחזיק במבנה הארגוני הישן, אפילו בתמיכה עקרונית בשלטון החדש, מהווה גורם פוטנציאלי לפיצול שמסכן את יכולתה של המדינה לכונן את שליטתה ולהבטיח יציבות פוליטית וחברתית. זידאן מבסס את עמדתו על ההיגיון של חידוש הפעולה הפוליטית והארגונית, מתוך הבנה שכל ארגון הדבק בכלים ובמסגרות ישנות אינו יכול להתאים עצמו לשינויים המהירים במציאות הסורית – הפנימית והאזורית – ומסכן עימות עם רצון המדינה החדשה. בנוסף, השארת האחים כתנועה עצמאית עלולה להתפרש כאיום על מרכזיות ההחלטה או כתחליף רעיוני ופוליטי שהשפעתו עלולה להצטבר וליצור לחץ על השלטון בעתיד, גם אם התנועה עצמה אינה מביעה רצון ישיר בעימות. לפיכך, הפתרון המוצע אינו רק אקט ארגוני, אלא מהלך מונע לשליטה בזירה הפוליטית ולמניעת עלייתו של כוח מתחרה או השפעה מקבילה.
אם האחים מחוץ למשוואה – מי יישאר בתוכה?
אם עמדת השלטון החדש בסוריה כלפי "האחים המוסלמים" מכוונת להדחת התנועה והכרחתה להתפרק – אף על פי תמיכתה הגלויה – עולה מכך שאלה קריטית באשר לעתידם של יתר הזרמים והקבוצות האופוזיציוניות או העצמאיות בחברה הסורית. מהגיוני שכל זרם, מפלגה או תנועה המחזיקה בדעות שונות או מביעה ביקורת כלפי השלטון, אפילו בדרכים שקטות, תעמוד בפני אותו לחץ והדרה – מה שמעיד על כך שחופש הביטוי, הדמוקרטיה והפלורליזם הפוליטי יוותרו מוגבלים מאוד. במקרה כזה, השינוי עליו הכריזו יהפוך לסיסמה בלבד, בעוד המציאות תישאר תחת דפוס של שלטון ריכוזי ודומיננטי בכל תחום של קבלת החלטות וחיים ציבוריים. גישה זו הופכת את השלטון החדש לדומה למשטרים הקודמים שהתבססו על דיכוי ושליטה מרוכזת בזירה הפוליטית, וחושפת שכל דיבור על רפורמות, התקדמות או ניתוק מהעבר – עלול להיות שטחי ומהווה כיסוי תקשורתי בלבד. ולכן, גם אם יוסרו סמלים ומסגרות של המשטר הקודם, אופי השלטון ודרכי פעולתו יישארו באותו לוגיקה של שליטה ריכוזית, קביעת גבולות הבעת הדעה, והחלטה מי רשאי להשתתף ומי מודר – דבר המעורר ספק ממשי באשר לאפשרות לשינוי עמוק במבנה המדינה או באקלים החירויות. האם לא בדיוק על כך התלונן העם הסורי במשך שנים? ואם כך – ייתכן שהתקווה שראה לא תתממש תחת השלטון הנוכחי.
האם האחים יקשיבו ליוזמה הזו?
גם אם יופעלו לחצים על "האחים המוסלמים" לפרק את עצמם, לא סביר שהדבר יוביל להתפרקות מלאה של התנועה, וזאת בשל מספר סיבות הקשורות זו בזו. ראשית, הזהות הארגונית של האחים חזקה – הם רשת אידיאולוגית וחברתית מושרשת כבר עשורים, מה שהופך פירוק עצמי לקשה מבחינה פסיכולוגית וחברתית עבור חבריהם. שנית, כל היענות ללחץ חיצוני תתפרש פנימית ככניעה או שיתוף פעולה, דבר שייצור התנגדות בתוך הארגון, בעיקר בקרב הצעירים השואפים לתפקיד פוליטי עצמאי ופעיל. שלישית, התנועה יכולה לשנות את שמות זרועותיה – כפי שקרה במדינות אחרות – כך שתמשיך להתקיים בפועל גם אם השתנתה רשמית, ובכך לשמר את פעילותה הפוליטית והחברתית מבלי להיכנס לעימות ישיר עם השלטון החדש.
סופר: אל חנאדק