עזה אינה רעבה, הרעב נכפה עליה.

העיתונאית קייטלין ג'ונסטון תקפה במאמר זה, שתורגם על ידי אתר "אל ח'נאדק", את הממשלות המערביות על רקע פשע הרעב ברצועת עזה, והאשימה אותן בקנוניה נגד מנגנוני הסיוע העומדים בכוננות כדי להגן על תושבי עזה מהתפשטות המוות בשל תת-תזונה.

ג'ונסטון מוסיפה כי "השואה הישראלית" בעזה לא הייתה נמשכת אלמלא התמיכה שהיא מקבלת מתומכיה במערב, ובראשם ארצות הברית.

הטקסט המתורגם:
מספר מקרי המוות הקשורים לתת-תזונה בעזה החל לעלות, כאשר משרד הבריאות דיווח על מותו של 18 בני אדם בתוך 24 שעות בלבד.

רופאים מדווחים שאנשים "קורסים" ברחובות, בעוד העיתונאי העזתי נהאד חאג'אג' מזהיר את העולם שלא יופתע אם שאר העיתונאים שנותרו ברצועה יושתקו בקרוב – בשל הרעב.

אם לא יתרחש שינוי מהותי, הדברים יחמירו במהירות.

בינתיים, כוחות ישראליים שוברים שיאים חדשים במעשי הטבח נגד אזרחים רעבים שמנסים להשיג סיוע, כאשר 85 בני אדם נהרגו ביום אחד בלבד – ביום ראשון.

אם זה אינו הרוע, אז אין דבר כזה רוע.
ואם ישראל איננה הרוע – אז לא קיים דבר שראוי להיקרא כך.

אז מה התוכנית? האם פשוט נשב ונצפה בישראל כשהיא ממיתה את עזה ברעב, בתמיכת הממשלות שלנו?
ומה הלאה? נמשיך בחיינו, בידיעה שזה קרה? ושזה מה שנהיינו כחברה?
שתרבותנו מרגישה בנוח לראות דבר כזה מתרחש?
ושמנהיגינו עשויים לעשות את אותו הדבר לכל קבוצה אנושית "לא נוחה" – בכל רגע?
האם אנחנו אמורים להתייחס לכל זה כאל דבר רגיל? ולהמשיך כאילו כלום לא קרה?

אני שואלת בכנות: איך כולם מתכננים להמשיך לחיות אחרי זה? איך זה אמור לעבוד בדיוק?
אני שואלת כי אני לא יודעת. כלומר, אני יודעת מה על ממשלתי ובעלות בריתה לעשות – אבל אינני יודעת מה אנחנו, כאנשים רגילים מהציבור, אמורים לעשות.

אתם תראו פרשנים ופוליטיקאים מערביים שואלים: "איך נשיג הפסקת אש בעזה?" או "איך נעצור את הרעב בעזה?" כאילו זה משהו מסתורי ובלתי מובן – וזה כמו אדם שחונק ילד עד מוות ושואל: "הילד נחנק – אבל איך נעצור את החנק הזה?"

זה לא תעלומה איך משיגים הפסקת אש בעזה; האימפריה עצמה היא האש.
כל מה שצריך הוא שהיא תפסיק לירות.

השואה הישראלית בעזה לא הייתה יכולה להימשך אלמלא התמיכה שהיא מקבלת מתומכיה במערב – ובראשם ארצות הברית.
מספר גורמים מתוך הצבא הישראלי הודו כי דבר כזה לא היה קורה ללא התמיכה האמריקאית.
אם ארצות הברית ובעלות בריתה במערב היו מפסיקות את תמיכתן במתקפה הישראלית על עזה – ישראל הייתה נאלצת להסכים להפסקת אש.

אותו דבר נכון גם לגבי הכנסת מזון לעזה. אין כאן שום מסתורין: פשוט קח את המשאית עם המזון, הכנס אותה פנימה, וחלק את האוכל לאנשים. יש דרכים ומעברים מוכנים.
הסיבה היחידה לרעב בעזה היא שממשלות מערביות (כולל ממשלתי – האוסטרלית) שיתפו פעולה בהעמדת פנים כאילו הן מאמינות שסוכנות הסעד לפליטים פלסטינים של האו"ם (אונר"א) היא "ארגון טרור", כדי להצדיק את הפסקת הסיוע החיוני – מבלי להפעיל כל לחץ על ישראל לאפשר העברת סיוע הומניטרי חופשי.

כעת, ישראל ואימפריית ארצות הברית שולטות באופן בלעדי במה שמכונה "סיוע" באמצעות מה שמכונה "הקרן ההומניטרית לעזה" – מתקנים שבהם מתבצעות מדי יום טביחות באזרחים שמנסים פשוט להשיג מזון.

כל הארגונים, המימון, ומערכות ההעברה הדרושות כדי להזין את עזה – קיימים ב-100% (ואגב, ללא כל עלות לישראל).
אבל נמנעים בכוונה מלהשתמש בהם – כי המטרה היא לסלק את הפלסטינים מעזה, או באמצעות מוות או גירוש.

תושבי עזה גוועים ברעב – כי המערב עוזר לישראל לרעיב אותם. זה כל כך פשוט.
זה לא רעב מצער שנגרם מבצורת או אסון טבע – אלא קמפיין רעב יזום, שבוצע מתוך כוונת רצח עם.

וכפי שאמר יוטה פיליפס: "עזה לא מתה מרעב – הרעב נכפה עליה".
ואלה שכופים עליה את הרעב – יש להם שמות וכתובות.