תפקידה של איחוד האמירויות בקידום הנורמליזציה בין לבנון לישראל

החל מחתימתה על הסכם "אברהם" עם ישראל בשנת 2020, הפכה איחוד האמירויות הערביות לחזית פוליטית ותקשורתית שמקדמת את פרויקט הנורמליזציה באזור, תוך ניצול הכלים שברשותה כשער להנדסת מערכות הברית במערב אסיה. בזירה הלבנונית, החלה איחוד האמירויות, בתמיכה אמריקאית ישירה, למלא תפקידים פוליטיים "רכים" שמטרתם לשנות את אופיו של לבנון ממדינה עוינת לישראל שמפלילה קשרים עמה, למדינה שאינה מתנגדת ליצירת קשרים והסכמים איתה. תפקיד זה, אף שאינו גלוי ברובו, משתקף באווירה הכללית ובמהלכים המצביעים על ניסיון של איחוד האמירויות לשחק על שני המגרשים – בין לבנון לישראל.

תמיכה בגורמים לבנוניים נגד חיזבאללה

אין להפריד את מהלכי איחוד האמירויות בלבנון מרשת של קשרים עם אישים וכוחות לבנוניים הידועים בעוינותם לחיזבאללה ולציר שהוא חלק ממנו. במיוחד מדובר באישים שעמדותיהם העוינות כלפי חיזבאללה ידועות, והצהרותיהם חפפו לא אחת את העמדה האמירתית בנושאים הקשורים להחלשת חיזבאללה ולהסתה נגדו. נאומו האחרון של סמיר ג׳עג׳ע, שהתמקד בדרישה ל"פירוק חיזבאללה מנשקו", אינו נפרד מהמאמצים של מדינות המפרץ, ובהן איחוד האמירויות, לגייס פוליטיקאים לבנוניים ולכוונם בהתאם לרצונה, בתמורה למעטפות כספים. כך גם בנוגע לחלק מכלי התקשורת הלבנוניים, הנתמכים כלכלית ומדינית על ידי מדינות המפרץ, ובראשן איחוד האמירויות, ומקדמים את עמדותיהן בהתאם.

מלכודת השיקום

לאחר התוקפנות הישראלית האחרונה נגד לבנון, שבאה בעקבותיה לחצים רבים על חיזבאללה וסביבתו – במיוחד בסוגיית השיקום שנקשר למסירת הנשק – מקדמים גורמים מסוימים את הרעיון שאיחוד האמירויות מוכנה להיכנס ללבנון באמצעות פרויקטים כלכליים והתפתחותיים. אך מה שלרוב לא נאמר הוא שאיחוד האמירויות, כמו כל מדינה הקשורה לארה״ב, אינה מספקת שירותים ללא תמורה וויתורים. ייתכן אפוא שהנורמליזציה עם ישראל היא המחיר שאיחוד האמירויות מחפשת בלבנון. גם אם ההצעה לא הוצגה בפומבי, ההכנה לה מתנהלת בזירה הפוליטית והתקשורתית בלבנון, תוך הפעלת לחץ מקביל על חיזבאללה כדי לשלול ממנו את נשקו, ולבסס את רעיון הנורמליזציה כשלב מקדים ללגיטימציה פומבית.

העיתוי והאקלים הפוליטי

הביקורים החוזרים של השליח האמריקאי טום בראק בביירות יוצרים גם הם מצב של לחץ על הצדדים הלבנוניים למסור תגובה ברורה בנוגע לדרישות שוושינגטון מבקשת לכפות על לבנון. בהקשר זה מתעוררות שאלות רבות, במיוחד לאחר שמקורות אמריקאיים חשפו מידע על קשרים חשאיים בין בראק לבין איחוד האמירויות, מה שהוביל לכינויו "איש איחוד האמירויות". האם מדובר במהלך אמריקאי-אמירתי משותף להכניס את לבנון למערבולת של נורמליזציה עם ישראל ולשרת את פרויקטיה ההתרחבותיים?

הרקורד של איחוד האמירויות

לאיחוד האמירויות רקורד ברור בלחץ על מדינות ערביות לצורך דחיפתן לנורמליזציה עם ישראל, במיוחד לאחר חתימת הסכם "אברהם" ב־2020. מהבולטים שבהם הוא סודאן, שם הפעילה אבו דאבי לחץ פוליטי וכלכלי בתיאום עם וושינגטון, והציעה הבטחות לסיוע כלכלי והשקעות בתמורה לחתימה של חרטום על הסכם נורמליזציה, על אף ההתנגדות הציבורית הרחבה. איחוד האמירויות גם עודדה את מרוקו להצטרף למסלול הנורמליזציה וקידמה זאת תקשורתית. גם סולטנות עומאן לא נותרה מחוץ למאמץ זה – דו״חות חשפו ניסיונות אמירתיים לדחוף אותה לנורמליזציה באמצעות כלים דיפלומטיים וכלכליים, אם כי בתגובה זהירה וזהירה מהצד העומאני. בנוסף, פעלה איחוד האמירויות לחידוש הקשרים בין מאוריטניה לישראל לאחר ניתוק, תוך שימוש בהשפעתה בליגה הערבית, בכוחה הכלכלי ובשיח של "שלום כלכלי".

חיזבאללה – קו ההגנה האחרון

מול מציאות זו, חיזבאללה – בכוחו ובנשקו שנועד מאז ומתמיד להגן על לבנון מפני הסכנות שישראל יוצרת נגד העם הלבנוני, משאביו וריבונותו – נותר הכוח החזק ביותר שיכול לסכל את פרויקט הנורמליזציה. חיזבאללה דוחה בתוקף כל ניסיון לפגוע בנשקו, שאמור להיחשב נכס לאומי. הוא מודע לחומרת המזימות שנרקמות נגד לבנון, ויש בידו היכולת לסכלן ולסכל כל תכנית דומה.