ההסלמה בעזה וההשלכות בוושינגטון: "קריאה בפעולת גונזלס"

המתקפה הישראלית על רצועת עזה מהווה פגיעה מקיפה בכל מרכיבי החיים, ומציבה את הפלסטינים תחת איום מתמיד של מוות בכל רחבי הרצועה. מי שלא נהרג בהפצצות האכזריות, הופך לטרף למצור החונק שישראל מטילה, כשהיא מונעת הכנסה של מים ומזון כחלק ממדיניות שיטתית שמטרתה להכניע את הפלסטינים ולהרעיבם. לאחר דעיכה יחסית בגל ההפגנות והגינויים, במיוחד במדינות אירופה ובארצות הברית – לאחר גל מחאות קודם, שכלל בין השאר את שביתות הסטודנטים – חזרה הסוגיה הפלסטינית לכותרות, בעקבות פעולה שביצע אזרח אמריקאי בשם אליאס גונזלס, שבמהלכה תקף שני דיפלומטים מהשגרירות הישראלית בוושינגטון, תוך שהוא קורא: "חופש לפלסטין". אין זה מפתיע שמעשים מסוג זה, במיוחד במדינה כמו ארה"ב, מובילים להשפעות מגוונות על המסלולים הפוליטיים, פנימיים וחיצוניים כאחד. כיצד תשתקף פעולה זו בזירה הפנימית בישראל? ואילו תרחישים עלולים לנבוע ממנה?

בין ימין לשמאל

לאחר הפעולה, שבו הפילוגים הפנימיים בישראל לעלות על פני השטח, כאשר הוחלפו האשמות בין מרכיבי ממשלת ישראל, במיוחד בין גושי הימין והשמאל. על פי עמדות השמאל, כפי שהביען יאיר גולן, ממשלת נתניהו – אותה כינה "כהנא חיה" – היא שמזינה את "האנטישמיות" ויוצרת אווירה של "שנאה לישראל", מה שהוביל לבידוד מדיני חסר תקדים והציב את יהדות העולם בסכנה, והטיל את האחריות למצב הנוכחי על הממשלה. מנגד, הגיב הימין באמצעות איתמר בן גביר, שהאשים את השמאל בהסתה נגד "צה"ל", באמצעות טענות על הרג ילדים, דבר שלדבריו חיזק את האנטישמיות ברחבי העולם. הפער הזה בעמדות משקף ויכוח פנימי עמוק בישראל לגבי המשך המלחמה בעזה. בעוד יש הסבורים כי הלחימה הפכה למנוע לפעולות אלימות נגד ישראלים ולכן יש להפסיקה, אחרים טוענים כי הפסקתה תתפרש כחולשה ותעודד עוד "התקפות", ולכן יש להרחיבה ולהחריפה.

תרחישים אפשריים

לאור הפעולה האחרונה והתגובות לה בזירה הפנימית והבינלאומית, עולים מספר תרחישים פוטנציאליים לעתיד הקרוב:

1. סביר שארה"ב ומדינות מערב נוספות יפעלו להחמרת האבטחה, בעיקר סביב נציגויות ישראליות, וכן יוטלו מגבלות נוספות על מהגרים, במיוחד מהקהילות הערביות והמוסלמיות, כאשר גורמים בימין ינצלו את האירועים כדי לקדם מדיניות ביטחונית נוקשה בשם השמירה על הסדר.

2. עלולים להחריף השסעים הפנימיים בישראל בין מרכיבי הממשלה, כשעולה המתח בין הימין לשמאל, דבר שעשוי להוביל לגלי מחאה ציבוריים או ללחץ גובר על ממשלת נתניהו, על רקע השיח הציבורי בנוגע להמשך הלחימה בעזה.

3. ייתכן שתתחזק הבידוד המדיני של ישראל בזירה הבינלאומית, עם עלייה בנפח הביקורת הפורמלית והעממית, ועליית מפלס הזעם העולמי נוכח מראות ההרס בעזה וקשרם לפעולות אלימות מחוץ לאזור.

לבסוף, ניצבים שני תרחישים סותרים: האחד – פתיחת נתיבים למשא ומתן חדש להפסקת הלחימה ולחיפוש אחר אופק מדיני; השני – הידרדרות להסלמה מסוכנת יותר, בעיקר אם תמשיך ישראל בדרכה הנוכחית ברצועת עזה.

על רקע ההסלמה במצבים סביב עזה, בולטת הצורך ביוזמה עולמית אפקטיבית ואמיתית, שתעבור מהצהרות גינוי בלבד ללחץ ממשי להפסקת ההשמדה ההמונית של אזרחים. ניסיונות ישראל להצדיק את מתקפותיה בטענה כי מטרתן "לחסל את חמאס" – אף שלחמאס יש את הלגיטימציה הבסיסית להיאבק בכיבוש שמאיים על העם הפלסטיני וארצו – אינן מקנות לה לגיטימציה בינלאומית לפגיעה בילדים, נשים ולהרס התשתיות.