העימות האמריקאי-סיני: סתירות ההגמוניה ומבוי הסתום של הגלובליזציה

מאז תחילת המאה ה-21 הציגה עצמה ארצות הברית כפטרונית של הסדר הליברלי העולמי – כזה שמקדם סחר חופשי, כלכלות פתוחות וגלובליזציה כעיקרון כלכלי בלתי נמנע. אך עלייתה של סין כמעצמה כלכלית חשפה סתירה מהותית בנרטיב הזה. ככל שגבר כוחה של סין, כך החלה וושינגטון לעבור מעידוד הגלובליזציה למאבק בה, ומקידום שווקים פתוחים להטלת מגבלות – בניסיון לעצב מחדש את הסדר הבינלאומי כך שישרת את האינטרסים האסטרטגיים של ארה"ב.

חזרתו של דונלד טראמפ לבית הלבן בשנת 2025 המחישה שוב את המגמה הזו: יחסי סין-ארה"ב נכנסו לשלב חדש של עימות, המאופיין במדיניות הגנתית נוקשה, תחרות טכנולוגית חריפה, ו"מלחמה קרה" חדשה בעלת ממדים כלכליים, צבאיים ואידיאולוגיים. השאלה העיקרית: האם מדובר בסוף עידן הגלובליזציה כפי שארה"ב עצמה עיצבה, או ביצירת סדר חדש מחוץ להגמוניה האמריקאית?

המלחמה הכלכלית: עיצוב מחודש של השוק החופשי

בעת כהונתו הראשונה (2017–2021), הטיל טראמפ מכסים כבדים על מוצרים סיניים בטענה להגן על הכלכלה האמריקאית ממדיניות "בלתי הוגנת". אך חזרתו לכהונה שנייה ב-2025 הדגישה שהיעד האמיתי עמוק יותר – בלימת עלייתה של סין ומניעת הפיכתה לכוח שיכול לעצב את הכלכלה העולמית לפי ראות עיניו.

ארה"ב אינה מגינה עוד על שוק חופשי אלא משתמשת בעוצמתה הכלכלית והדיפלומטית כדי להרחיק חברות סיניות משרשראות האספקה הגלובליות. סין מצדה מגיבה בזהירות, פונה לשווקים חלופיים באסיה, אפריקה ואמריקה הלטינית, אך הליבה ברורה: ארה"ב לא מתנגדת להובלה כלכלית – אלא להובלה שאינה שלה.

הטכנולוגיה: מאבק על עליונות מדעית או ניסיון לריכוז ידע?

במאה ה-21, טכנולוגיה הפכה לבסיס המרכזי לעוצמה גיאופוליטית. התחרות בין סין לארה"ב אינה רק כמותית – אלא גם איכותית: מי יקבע את כללי המשחק? הממשל האמריקאי הגביל את הייצוא של שבבים ומוליכים למחצה לסין, חסם גישה לטכנולוגיות בינה מלאכותית ומחשוב קוונטי – כל זאת כדי למנוע מבייג'ינג עצמאות טכנולוגית.

סין מגיבה בהשקעות ענקיות בתעשיות מקומיות ומנסה לנצל את המצור כהזדמנות לבניית אוטונומיה טכנולוגית. התוצאה: התקדמות איטית יותר של סין, אך במקביל – האצת "הפירוק" (Decoupling) בין שתי המעצמות, מה שעשוי להוביל לשני עולמות טכנולוגיים מקבילים – אמריקאי וסיני – עם השפעות אדירות על הכלכלה הגלובלית.

טאיוואן וים סין הדרומי: גאופוליטיקה חמושה

אם הכלכלה והטכנולוגיה הן זירות התחרות הראשונות, הרי שהמרחב הגיאופוליטי הוא המסוכן ביותר. בשנת 2025 הגבירה ארה"ב את התמיכה הצבאית בטאיוואן – לא רק כהגנה על דמוקרטיה, אלא כי האי מהווה נקודת מפתח בבלימת סין.

סין רואה בכך חציית קווים אדומים, ומגבירה את נוכחותה הצבאית בים סין הדרומי – מה שמקרב עימות ישיר. ארה"ב מציגה את הסכסוך כמלחמה בין חירות לעריצות, אך האמת מורכבת יותר: מדובר בשמירה על מאזן הכוחות באסיה, ובמניעת שליטה סינית במרחב.

השליטה הדיגיטלית: מלחמה שקטה, אך גורלית

לצד המאבקים הכלכליים והצבאיים, מתנהל עימות במרחב הסייבר. ארה"ב מאשימה את סין בפריצות סייבר, אך היא עצמה מפעילה את רשתות המודיעין החזקות בעולם – ומנהלת ריגול, תקיפות סייבר, וניסיונות להשפעה על דעת הקהל הסינית.

סין משיבה בהשקעה בביטחון דיגיטלי, בהגבלת פלטפורמות מערביות, ובניסיון להקים אינטרנט ריבוני. כך הופכת החזית הדיגיטלית לחזית קובעת – זו שתעצב את אופי הסדר הגלובלי הבא.

המתרחש היום אינו רק תחרות בין שתי מעצמות, אלא מאבק על עיצוב העולם כולו. ארה"ב, שיזמה את הגלובליזציה, מנסה כעת לחסום את פירותיה ממתחרים. וסין, שפעם שיחקה לפי כללי המערב, דורשת כעת לנסח כללים משלה.

האם ארה"ב תוכל לבלום את סין בלי עימות ישיר? האם סין תצליח לפרוץ את המצור האמריקאי בלי לעורר תגובה צבאית? דבר אחד ברור – עידן הגלובליזציה כפי שהכרנו, קרוב יותר מאי פעם להפוך לקרבן המרכזי של המדיניות האמריקאית עצמה.