06:06 זמן קודס הכבושה
במהלך שמחזק את מעמדה של איראן כציר אסטרטגי ברשתות התחבורה האזוריות והבינלאומיות, הגיע לפני ימים אחדים הרכבת הראשונה מהעיר אייוו (Yiwu) שבסין ישירות לאיראן, דרך מעבר אינשה-בורון שבצפון-מזרח המדינה, והמשיכה אל נמל היבש "אברין" בדרום-מערב טהראן, בעיר אסלאם-שאהר, כ-20 ק"מ מהבירה.
באירוע היסטורי זה, השלימו סין ואיראן שלב חשוב בפרויקט "החגורה והדרך" הסיני, על ידי חניכת מסלול יבשתי חדש ורכבת מסחרית עוקפת סנקציות אמריקאיות. הקו הזה יהפוך לחוליה יבשתית מרכזית בין אסיה לאירופה, עם תועלת כלכלית עצומה. מסילת הרכבת מאפשרת ייצוא נפט איראני לסין, והובלת סחורות סיניות לאירופה – מבלי שהצי האמריקאי יוכל להתערב, במיוחד במיצר מלאקה. המסלול מאפשר נסיעה בין שנחאי לטהראן בתוך 15 יום בלבד, לעומת 30 יום בים.
המשלוח הראשון כלל לוחות סולאריים, מה שמדגיש את חשיבות המסילה בשמירה על שיווי המשקל האנרגטי באיראן, במיוחד במסגרת יעדיה בתחום האנרגיה המתחדשת.
משתרע על שטח של 700 הקטרים, ומשמש כנקודת חיבור למסילות ברזל בארבעה מחוזות שכנים.
חלק מתוכנית חברת הרכבות האיראנית להקל על עומסי תחבורה בבירה ולייעל את שרשרת השינוע הארצית.
יכולת קיבולת של עד 30 רכבות, 18 מסילות ו-1000 קרונות ביום. כיום מועסקים בו כ-500 עובדים, וצפוי להעסיק עד 5000 עם השלמתו.
מחובר למסדרונות תחבורה בינלאומיים כמו צפון–דרום, צ'אבאהר–סרכס וציר סין–אירופה, מה שמחזק את איראן כמרכז לוגיסטי אזורי.
ב-12 במאי, התכנסו בטהראן בכירים מענף הרכבות מאיראן, סין, קזחסטן, אוזבקיסטן, טורקמניסטן וטורקיה, כדי לפתח רשת רכבות בין-יבשתית. המדינות הסכימו על תעריפים וסטנדרטים תפעוליים אחידים שיחזקו את הסחר האזורי.
הודות לנמל הזה, מדינות צפוניות שאין להן מוצא לים – כמו רוסיה, בלארוס, אזרבייג'ן, ארמניה, גאורגיה, קירגיזסטן ואוזבקיסטן – יוכלו להגיע לנמל בנדר עבאס שבמפרץ הפרסי. גם איחוד האמירויות תוכל ליהנות מדרכים איראניות יעילות, קרובות ובטוחות לשם גישה לאסיה המרכזית.
חיזוק התחבורה הרכבתית וצמצום התלות במשאיות.
הפחתת עלויות תחבורה, צריכת דלק, פליטות פחמן וזיהום סביבתי.
הפחתת עומסים בכבישים ויתרון לוגיסטי ללא צורך בנמלים ימיים צפופים.
בתקשורת נאמר: "סין ואיראן פורשות עורקי פלדה לעצמאות – וושינגטון אינה יכולה לפקח עליהם".
סופר: אל-חנאדק
