16:02 זמן קודס הכבושה
הנשיא האמריקני דונלד טראמפ נקט לאחרונה צעדים הסלמתיים מול איראן, מה שמעיד על הכנה תקשורתית ופוליטית לאפשרות של נקיטת צעדים תקיפים יותר. טראמפ חתם על מזכר נשיאותי להחזרת סנקציות מחמירות, תוך שהוא מדגיש כי ארה"ב חייבת להיות חזקה ונחושה בהתמודדותה מול האיומים האיראניים. הוא החזיר לתוקף את מדיניות "הלחץ המרבי" שנקט בה בתקופתו הראשונה בבית הלבן, במטרה לחנוק את יצוא הנפט האיראני, לערער את תמיכת הרפובליקה האסלאמית בציר ההתנגדות ולעצור את תוכניתה הגרעינית.
צעדים אלו מגיעים על רקע ההתקדמות שהשיגה טהראן בתוכניתה הגרעינית, ונראה כי הממשל האמריקני מנסה לשלוח מסרים מאיימים לפיהם גם אפשרויות צבאיות אינן יורדות מהפרק אם איראן תמשיך במדיניותה הנוכחית. טראמפ פועל להכין את דעת הקהל המקומית והבינלאומית לקראת כל הסלמה אפשרית מול איראן, תוך התמקדות בהדגשת האיום האיראני על הביטחון הלאומי של ארה"ב ושל בעלות בריתה באזור.
במאמרו למגזין Foreign Affairs, כותב אליוט אברמס:
"לארה"ב יש כעת הזדמנות לשמור את איראן ובעלות בריתה במצב של חוסר איזון. הפתרון היחיד האמיתי לבעיה של הרפובליקה האסלאמית הוא חיסולה. על ארה"ב ובעלות בריתה לנהל מסע לחצים בשם העם האיראני, השואף להפלת המשטר בהתלהבות רבה יותר מכל זר. מאמץ זה צריך לכלול חשיפת הדיכוי של המשטר, מתקפה פוליטית רציפה עליו, תמיכה בשכנותיה של איראן אם היא מאיימת עליהן, וסיוע (גלוי וסמוי) למאמצי האיראנים עצמם להפגין נגד משטר שנוא".
טראמפ, שבעבר הקפיד על קו נוקשה מול איראן, חתם שוב על מדיניות הלחץ המרבי והכניס אותה לאחד מצוויו הנשיאותיים, אך במקביל הביע חוסר רצון לפעול צבאית ישירות, והעדיף להגיע להסכם עם איראן בנוגע לתוכניתה הגרעינית במקום להידרש לתמוך בישראל במתקפה צבאית נגד הרפובליקה האסלאמית.
אם המלחמה באוקראינה תסתיים בניצחון מערבי או בהסדר שמחליש את רוסיה, עשוי הדבר להעניק לוושינגטון מרחב תמרון גדול יותר להתמקד באיראן ולנקוט צעדים תקיפים יותר כנגדה, תוך ניצול יתרונה האסטרטגי וצמצום השפעת מוסקבה על טהראן. מאידך, אם המלחמה תוביל לחיזוק הציר הרוסי-איראני-סיני, ייתכן כי ארה"ב תעדיף להימנע מעימות ישיר עם איראן מחשש להסלמה רחבה יותר שתגרור מעורבות של מעצמות נוספות.
וושינגטון פועלת לפי אסטרטגיה משולבת להצדקת כל התערבות צבאית עתידית. התהליך כולל הסלמה תקשורתית אינטנסיבית, הדגשת "האיום האיראני הקרוב", הפעלת סנקציות כלכליות חמורות, ולחץ דיפלומטי להטלת בידוד בינלאומי על טהראן. במקביל, ארה"ב תומכת במחאות פנימיות כדי לערער את יציבות המשטר ולהציגו ככושל.
בשלבים הבאים, סביר כי תופרחנה עילות ביטחוניות (כגון תקיפות על כלי שיט או מתקנים אסטרטגיים), שיאפשרו לגיטימציה לצעדים צבאיים. לקראת פעולה צבאית, ארה"ב עשויה לשגר "אזהרות אחרונות" שיציגו כביכול הזדמנות לפתרון דיפלומטי, אך בפועל תמשיך להחריף את ההסלמה כדי להכין את דעת הקהל האמריקנית והעולמית למהלך צבאי.
מטרתה האמיתית של ארה"ב אינה רק לרסן את איראן, אלא לשנות את מאזן הכוחות במזרח התיכון בהתאם לאינטרסים שלה ושל בעלות בריתה. וושינגטון חותרת להחלשת השלטון האיראני, לצמצום השפעתו בעיראק, לבנון ותימן, ולהקמת בריתות אזוריות חדשות כמו הסכמי הנורמליזציה בין ישראל למדינות ערב. בנוסף, ארה"ב שואפת לשלוט במסלולי האנרגיה האסטרטגיים במצרי הורמוז ובאב אל-מנדב כדי למנוע מאיראן להשתמש בנפט כקלף מיקוח.
תקיפה אמריקנית על איראן תישא השלכות גיאופוליטיות חמורות. הסלמה צבאית עלולה להצית עימות רחב יותר ברחבי מערב אסיה, לסכן נוכחות אמריקנית באזור, ולפגוע בבעלות בריתה של וושינגטון, במיוחד במדינות הנפט. כמו כן, מלחמה כזו עלולה לערער את הסחר הגלובלי ולהעלות את מחירי הנפט, מה שיוביל לאינפלציה ולמשבר כלכלי עולמי.
בהיבט הדיפלומטי, פעולה חד-צדדית אמריקנית עלולה להיתקל בהתנגדות עולמית אם לא תיתמך על ידי הקהילה הבינלאומית. רוסיה וסין עשויות לנצל את המצב כדי להדגיש את כישלון הסדר העולמי המונופוליסטי, ואף לחזק את התמיכה באיראן כלכלית, צבאית ודיפלומטית.
בארה"ב עצמה, החלטה לתקוף את איראן עלולה לעורר תגובות מעורבות. בעוד שתומכי טראמפ עשויים לראוּת בכך הפגנת כוח נחוצה, הציבור האמריקני עלול להפגין עייפות ממעורבות צבאית חדשה במזרח התיכון. אם המבצע יתארך או יוביל לאבדות כבדות, עלולה ההשלכה להיות נזק פוליטי משמעותי לממשל.
לפיכך, כל החלטה על תקיפה באיראן תחייב את ממשל טראמפ לשקול בזהירות את הסיכונים וההשלכות. האם הוא יבחר בהסלמה צבאית, או שיבחר לשמור על מדיניות הלחץ הכלכלי והדיפלומטי? ימים יגידו, אך ברור שהקרב על איראן נכנס לשלב חדש של חישובים אסטרטגיים מורכבים.
סופר: אל-חנאדק
