מאז שהחלו עסקאות חילופי השבויים בין חמאס לישראל, בעקבות הפסקת האש, הפכו תמונות מסירת השבויים הישראלים ושחרור האסירים הפלסטינים לסמל לכוחה וללכידותה של חמאס. הן שיקפו את עמידות הארגון מול כל האתגרים, והבהירו שהאכזריות הישראלית, שנתמכת בנשק אמריקני, לא הצליחה לשבור את רוח ההתנגדות של העם הפלסטיני, במיוחד בעזה.
תמונות אלה מסבירות גם את ההיסטריה הישראלית, שהתעצמה עם ביצוע הפעימות השנייה והשלישית של העסקה. התחושה הגוברת בקרב המנהיגים הפוליטיים והצבאיים בישראל, ובראשם בנימין נתניהו, היא של מצוקה עמוקה. עסקאות השבויים המחישו את כישלון הקו הצבאי הישראלי והשפיעו ישירות על דעת הקהל הישראלית.
במקביל, הוכיחו התמונות כי ההתנגדות הפלסטינית ממשיכה לנצח במלחמה התודעתית והתקשורתית, למרות מאמציה של ישראל ושל גורמי תקשורת ערביים ובינלאומיים המזוהים עמה, שניסו להציג את ההרס ברצועת עזה כהוכחה לעליונות הצבאית הישראלית.
לפי מקורות ישראליים, ניסיונות התעמולה של ישראל לא הצליחו להשיג את מטרתם. סקר עדכני שפורסם בעיתון הארץ חשף את התחושות האמיתיות בציבור הישראלי:
עד כמה השיגה ישראל את מטרות המלחמה, בהתחשב בכך שהפלסטינים חזרו לצפון עזה?
ההתנגדות הפלסטינית ניצלה באופן אסטרטגי את עסקאות השבויים כדי להדגיש את ניצחונה הצבאי על ישראל, כמו גם את התמיכה העממית הרחבה לה היא זוכה ברצועת עזה. בכך היא הוכיחה שכל התוכניות ל"יום שאחרי" – שהגו מדינות ערביות ומערביות בשיתוף עם נתניהו, סמוטריץ' והימין הקיצוני – הן לא יותר מאשליה.
עסקאות החילופים הדגישו מספר נקודות קריטיות:
היכולת לכפות תנאים קשים על ישראל:
בתמורה לשחרור מספר מצומצם של חיילים ישראלים, הצליחה ההתנגדות הפלסטינית להבטיח את שחרורם של מאות אסירים פלסטינים, בהם אסירים שנידונו למאסרי עולם ואלו שישראל מגדירה כ"בעלי דם על הידיים". בכך הצליחה ההתנגדות להשיג את מה שישראל ניסתה למנוע בכל מחיר – שחרור אסירים בכפוף לתנאים שהיא עצמה לא קבעה.
פגיעה מורלית ותודעתית בישות הציונית:
ההתנגדות תכננה היטב את האירועים סביב שחרור השבויים, בין אם בהכרזות שנעשו מעל הריסות עזה, ליד ביתו של המנהיג יחיא סינוואר, ובין אם במסירת השבויים הישראלים בצפון עזה – מקום שבו ישראל טענה כי חמאס חוסל לחלוטין. בכך היא הנחיתה מכה פסיכולוגית קשה על ישראל, שסתרה את מסרי הניצחון שהפיצה.
הבדלים חדים בין קבלת הפנים לשבויים הפלסטינים והישראלים:
בעוד שהאסירים הפלסטינים התקבלו בחגיגות אדירות ובקריאות תמיכה, השבויים הישראלים חזרו בליווי כבד, תחת שתיקה כבדה ותחושת טראומה.
פילוג פנימי בישראל:
עסקת השבויים יצרה קרע עמוק בזירה הישראלית, והובילה לדיון נרחב בתקשורת ובפוליטיקה הישראלית. ישראלים רבים ראו בעסקה כניעה מוחלטת להתנגדות הפלסטינית, והדבר עורר התנגדות עזה לממשלת נתניהו, גם מבפנים. מבקריו טענו כי העסקה תעודד חטיפות נוספות בעתיד.
ערעור יכולת ההרתעה הישראלית:
חילופי השבויים פגעו ישירות בהרתעה של ישראל, שכן הם הוכיחו כי הדרך היחידה להביא לשחרור אסירים פלסטינים היא באמצעות חטיפות. בכך הבהירה ההתנגדות כי מאבק החטיפות הוא הכלי היעיל ביותר לשחרור פלסטינים מהכלא הישראלי.
עסקאות חילופי השבויים לא רק הביאו לשחרור אסירים פלסטינים, אלא גם המחישו את הכישלון הצבאי והאסטרטגי של ישראל. הניצחון התודעתי של ההתנגדות הפלסטינית יצר מצב שבו כל פעימה של העסקה משמשת כעדות נוספת למעמדה המחוזק מול ישראל.
בעוד ישראל ניסתה להציג את המלחמה כהצלחה, המציאות בשטח מוכיחה אחרת: ההתנגדות נותרה חזקה, התמיכה בה רחבה, וישראל מתמודדת עם שבר תודעתי ופוליטי עמוק – הן מול אויביה והן בתוך החברה הישראלית עצמה.
סופר: אל-חנאדק