שינוי המשטר באיראן מהווה יעד אסטרטגי מרכזי עבור המערב, במיוחד עבור ארצות הברית וישראל. עם זאת, ניתוח מעמיק של הדינמיקה הפוליטית והחברתית באיראן, זיהוי נקודות החולשה הפנימיות ומעקב אחר השפעות הלחצים החיצוניים הם חיוניים להבנת אפשרות השגת מטרה זו.
במסגרת זו פרסם המכון למחקרי ביטחון לאומי בישראל מחקר מפורט העוסק בנושא שינוי המשטר באיראן ובאסטרטגיה הכוללת להתמודדות עמה. המחקר מתבסס על דוגמאות היסטוריות של שינויים במשטרים, התערבות חיצונית אמריקאית ועל בחינת אופוזיציית הפנים באיראן.
במשך השנים נשמעו במערב ובישראל הערכות חוזרות על קריסתו הקרובה של המשטר האיראני. הערכות אלו התגברו בעשור האחרון, במיוחד לנוכח העלייה בלחצים על איראן וגלי המחאות החברתיות במדינה. תנועות אופוזיציה גולות אף הכריזו על "סופה הקרוב" של הרפובליקה האסלאמית. עם זאת, החוקרים מדגישים כי שינוי משטר באיראן תלוי בעיקר בגורמים פנימיים שאינם בשליטת ישראל או המערב, ובאירוע מכונן שלא ניתן לחזות מראש.
התפתחות האתגרים הפנימיים באיראן עשויה לפתוח חלונות הזדמנות. בשנת 2009, במהלך גל המחאות שלאחר הבחירות, נמנעה ממשל אובמה מלתמוך באופוזיציה האיראנית כדי לא להכתים אותה בשיתוף פעולה עם ארצות הברית. עם זאת, מאז השתנתה האופוזיציה האיראנית: בעוד שמחאות 2009 לא שאפו לשינוי מהפכני, גלי המחאות בשנים האחרונות מכוונים לערעור יסודות המשטר.
המערב, כולל ישראל, יכול לתרום לתהליך זה באמצעות:
בישראל יש להימנע מתפיסה פסיבית או הגנתית בלבד כלפי איראן. במקום זאת, מומלץ לנסח אסטרטגיה חדשנית המשלבת צעדים גלויים וחשאיים שנועדו:
עם זאת, החוקרים מזהירים מפני ציפיות מופרזות. שינוי משטר באיראן, גם אם יתרחש, אינו מהווה פתרון מיידי לכלל האיומים. גם כישלון במניעת התקדמותה של איראן לעבר נשק גרעיני לא הופך את שינוי המשטר למטרה בלעדית או מספיקה.
לסיכום, המערב וישראל צריכים לפעול באופן מושכל ולטווח ארוך, תוך ניצול הזדמנויות ושימור יציבות אזורית, בלי להסתמך אך ורק על הפלת המשטר כאמצעי לפתרון האתגרים שמציבה איראן.
סופר: אל-חנאדק