האם ההפגנות ישפיעו על נתניהו?

מדינת ישראל עדה להפגנות רחבות בהן משתתפים מאות אלפי אנשים הדורשים להשיג עסקה ולהחזיר את החטופים מרצועת עזה, לאחר שנמצאו גופותיהם של 6 מהם ברפיח, ביניהם 3 שהיו אמורים להשתחרר בשלב הראשון לולא עיכב ראש הממשלה את ההגעה להסכם. המפגינים מטילים את האחריות על הריגת השבויים על בנימין נתניהו, בעוד שההסתדרות בישראל הודיעה שהיא בוחנת "להאריך את השביתה הכללית למחר ולהרחיב אותה לכלול מגזרים נוספים".

יום המסחר נפתח בירידות שונות, כאשר מדד תל אביב 35 ירד ב-0.2%, ומדד תל אביב 90 ירד ב-0.1%. מבין המדדים הסקטוריאליים, בולט מדד TA-Oil, שמאבד כ-0.6%. למרות שהמספרים עדיין נמוכים, אנשי עסקים וכלכלה מודאגים מהאפשרות שהשביתה תימשך מספר ימים, במיוחד לאחר ההודעה על כוונת ההארכה מצד אחד, וטבעו השביר של שוק ההון המושפע במהירות מהשינויים הפוליטיים והביטחוניים.

השביתה נכנסת לתוקף בבתי הספר, באוניברסיטאות, במגזרים כלכליים רחבים, בנמל התעופה בן גוריון ובנמל חיפה, כאות הזדהות עם משפחות השבויים, זאת לאחר שצה"ל הודיע על חילוץ גופותיהם של 6 שבויים בעזה: כרמל גת, עדן ירושלמי, הירש גולדברג, אלכסנדר לובאנוב, אלמוג סרוסי ורס"ר אורי דנינו. מה שנתן תנופה גדולה למהלך זה, הן ההבטחות שהגיעו למשפחותיהם לפיהן הם עדיין בחיים, וחלקם היו אמורים להשתחרר בעסקת חילופים הראשונה, לפני שנתניהו כשל במאמצי התיווך עם תנאים חדשים, שהבולטים בהם היו הישארות במסדרון פילדלפי, וגירוש מחוץ לעזה למספר רב של אסירים פלסטינים.

שביתה זו משקפת בין היתר את גודל הפילוג בין השמאל לקיצונים הימניים במדינה. בעוד שיותר מ-300,000 אזרחים יצאו להפגין וקוראים להפסקת המלחמה ולהחזרת החטופום, השיקו כלי תקשורת ימניים קמפיין נרחב נגד השביתה, במיוחד על רקע מלחמה רב-חזיתית מצד אחד, והשלכות על הכלכלה מצד שני, בנוסף לכך שהיא מתרחשת בתחילת שנת הלימודים, שהייתה אמורה להתחיל הבוקר ביום שני.

בזמן ששר הביטחון יואב גלנט הצטרף לתמיכה במפגינים וקרא לממשלה לחזור בה מ"התעקשותה להותיר את כוחות ישראל במסדרון פילדלפי לאורך הגבול בין רצועת עזה למצרים, שהיא נקודת מחלוקת מרכזית בשולחן המשא ומתן על הפסקת האש בעזה", והדגיש כי "יש להחזיר את בני הערובה", איימה לשכת ראש הממשלה בניכוי משכורות מהעובדים שנעדרו מהעבודה.

השאלה היא: האם יצליחו ההפגנות להשפיע על החלטות נתניהו וללחוץ לכיוון עסקה? קיימים תרחישים הקשורים לשינויים בשטח:

- אם המפגינים ייענו להחלטת בית המשפט לפרק את השביתה היום, השפעת הנזקים תסתיים גם אם מספר המשתתפים יעלה על חצי מיליון מתנחלים, וההשלכות הכלכליות יהיו מוגבלות.

- אם השביתה תימשך ומספר המפגינים יגדל, נתניהו ייאלץ לחשוב מספר פעמים לפני שיפריע לכל עסקה בימים הקרובים.

בעוד שהגורם הקבוע היחיד למול יציאת האזרחים בהיקף נרחב, הוא שהמצב הפנימי יותר מורכב ממה שהיה בתחילת המלחמה. אפילו האזרחים ובני משפחות השבויים השתכנעו יותר ויותר שהממשלה הישראלית לא דואגת להחזיר את השבויים בחיים, וזה מה שנתניהו אמר במפורש, כשהוא ציין את החשיבות של הישארות במסדרון פילדלפי על חשבון השבויים.

מנגד, נתניהו, המנסה לאחות את הממשלה מחשש להתמוטטותה, כבר לא יכול להתעלם מהביקורת המתמשכת של גלנט, מה שעלול להוביל לפיטוריו, לאחר שהאחרון הצהיר כי אין לו כוונה להתפטר מתפקידו "אם נתניהו רוצה בכך, שיפטר אותי בעצמו".

עיתון "ישראל היום" טען מצידו, כי "מאמש, ישראל כבר אינה אותה מדינה, נשבר משהו בסיסי שהיה היסוד לקיומה, אותו חוזה הדדי שקשר אותנו וגרם לנו לדעת שבזמני צורך נעשה הכל אחד למען השני והמדינה תלך עד קצה העולם בשביל כל אחד מאיתנו, הדבר הזה מת עם ששת השבויים שהיו לכודים במנהרות ברפיח".

רב הספרדים הראשי לישראל, יצחק יוסף, קרא לעסקה גם תמורת אלפי אסירים פלסטינים. הוא אמר במהלך הלוויית אחד השבויים הישראלים שנמצאו ברפיח "לפי ההלכה היהודית.. עלינו לעשות כל מאמץ להחזיר כל חטוף".