הסכסוך סביב העסקה בין נתניהו, גלנט וצה"ל...

בנימין נתניהו מנסה לתמרן בשלב זה על ידי הכשלת העסקה ומצדיק זאת בנאום המאוחד מאז תחילת המלחמה בהתאם לדרישת ניצחון מוחלט. אך הגישה הזו נתקלת בהתנגדות בדרג הצבאי, הרואה את הלחימה בעזה כפעילות שגרתית ללא תוצאות משמעותיות, ומאמין שיש לבנות על ההישגים שהושגו עד כה. עם זאת, נתניהו ממשיך לסרב לכל הסדר, ככל הנראה מתוך חשש שאם תתבצע עסקה בשלבים, הזמן שבין השלבים עלול להוביל לזעם ברחוב הישראלי ולדרישה להעמידו לדין על מספר כישלונות:

- פרשיות השחיתות הקודמות.
- הכישלון של ה-7 באוקטובר.
- התשת הצבא, כאשר ניתן היה לעצור את הלחימה לאחר החודשים הראשונים של המלחמה.
- הכישלון בחזית הצפונית.
- הפיכת ישראל לזירה פתוחה בפני אויבים.

גורמים אלו דוחפים את נתניהו לעכב או לסכל את העסקה, וכך הוא מתנהל מול התומכים בה. המחלוקות המרכזיות בין ראש הממשלה נתניהו למפקדי הצבא נוגעות לניהול רצועת עזה לאחר המלחמה ולהמשך הלחימה, כאשר הצבא ערוך למלחמות קצרות בהתאם לעקרונות שקבע דוד בן-גוריון: "ראשית, ישראל לא תוכל לעולם לכפות סוף מוחלט לסכסוך על אויביה; ושנית, ישראל לא יכולה להחזיק צבא גדול לאורך זמן, ולכן ביטחונה דורש צבא מילואים והתראה מספקת לפני פרוץ המלחמה."

המחלוקות מתבטאות בצורה הבאה:

- שלטון צבאי בעזה: נתניהו שואף לשליטה מלאה בעזה באמצעות שלטון צבאי, בעוד שהצבא מתנגד לגישה זו.
- המתחים הפוליטיים והאסטרטגיים: המתחים הגוברים בין נתניהו למפקדי הצבא משקפים הבדלים בתפיסות האסטרטגיות לגבי עזה. נתניהו מתמקד בהיבטים הצבאיים והביטחוניים, בעוד שהצבא שם דגש על ההיבטים הפוליטיים, הכלכליים והחברתיים.
- מלחמה ממושכת: נתניהו מאמין בהמשך הלחימה עד לחיסול מוחלט של האיום, בעוד שהצבא, המתמודד במספר זירות (עזה/לבנון/הגדה), סבור שאין להשיג יותר בעזה ויש לסיים את הלחימה ולהתמקד בזירות האחרות.

הבעיה העיקרית נעוצה בהתנגשות הגישות בין הדרגים, כאשר נתניהו מנסה לאמץ גישה שונה מקודמיו, מתוך אמונה שזו ההזדמנות לחסל את האיום אחת ולתמיד, ולאחר מכן לטפל בזירות האחרות בזה אחר זה. גישה זו נחשבת על ידי הדרג הצבאי כלא ריאלית, בשל מספר גורמים:

- התשת הצבא לאחר עשרה חודשי לחימה ללא הכרעה בעזה.
- האתגרים שמציבות הזירות האחרות, המפזרות את כוחות הצבא ומונעות הכרעה.
- החשש מהגדה המערבית, שבה רואה ישראל את הפוטנציאל להתלקחות נוספת שתשחק את כוחותיה.
- האתגרים שמציבה הזירה הצפונית על ידי ההתנגדות בלבנון.

באשר למחלוקות הגלויות בין ראש הממשלה נתניהו לשר הביטחון יואב גלנט, שהתרבו עם הזמן, מתברר כי נתניהו שוקל לפטר את גלנט בשל עיכוב מהלכי הממשלה הנוכחית. כמו כן, עמדותיו של גלנט תואמות לרוב את עמדות הצבא, והוא אף הזהיר את נתניהו ב-18/8/2024 מפני "מלחמה שלא ניתן יהיה לעצור". נתניהו רואה אזהרה זו כעמדת אויבים המאומצת על ידי גלנט. לעומת זאת, ניתן להבין את עמדת הצבא מדברי הרמטכ"ל הרצי הלוי, שהצהיר כי אם יעזבו את ציר פילדלפי, יוכלו לחזור אליו ולבצע פעולות ביטחוניות כרצונם. עמדה זו מתנגשת עם עמדתו של נתניהו, הרואה בצירי נצרים ופילדלפי "נכסים אסטרטגיים פוליטיים וצבאיים לישראל", כפי שהצהיר ב-20/8/2024. זוהי הפעם הראשונה שנתניהו מתאר את הצירים הללו כנכסים אסטרטגיים, מה שסותם את הגולל על עמדת הצבא.

בהתאם למידע שהובא בערוץ 12, לפיו "רמטכ"ל הצבא הרצי הלוי יתפטר מיד לאחר השגת הסכם הפסקת אש עם חמאס", ברור לנתניהו כי עסקה כעת מהווה סיכון עבורו, ושהתפטרות הלוי עלולה לגרום ל"תגובת שרשרת" בצבא שתפגע באפשרות להמשיך במבצעים צבאיים, בניגוד לגישה אותה מנסה נתניהו לקדם.