מה השיגה ישראל מבחינה אסטרטגית?

המלחמה נמשכת מאז ה-7 באוקטובר 2023 ועד היום, כלומר כ-10 חודשים לאחר פריצתה. במהלך תקופה זו נחלו הצדדים ניצחונות והפסדים שלא היו טקטיים בלבד, אלא גם אסטרטגיים, שמשפיעים על עצם קיומה של ישראל ועל כל ההיבטים הקשורים בביטחון, בצבא ובאידיאולוגיה שלה. התפתחויות אלה היוו הקדמה לערעור המרכיבים החיוניים של הקיום בחברה הישראלית ובמרקם החברתי שלה, ולשחיקת האידיאולוגיה שעליה מבוסס המיזם הציוני, בעוד השורשים של ההשתייכות הפלסטינית לאדמה הלכו והתחזקו.

למרות שמחיר כבד שולם בעזה מבחינה אנושית וחומרית, הערכת הרווחים וההפסדים במלחמה א-סימטרית אינה פשוטה ואי אפשר לשפוט את תוצאותיה של מלחמת "מבול אל-אקצא" באותם קריטריונים שבהם נמדדות מלחמות קונבנציונליות בין צבאות סדירים, כמו מספר החיילים ההרוגים או שטח הקרקע שנכבש. הקריטריון לניצחון במלחמה זו נמדד לפי היכולת הנפשית, הפוליטית, הכלכלית והחברתית של כל צד, ומי שמצליח לשמור על חוסן פוליטי, סיבולת כלכלית ותאימות חברתית, הוא זה שיוכל לשבש את רצון הלחימה של הצד השני.

המאמר בוחן את ההפסדים האסטרטגיים של ישראל בהיבטים הפסיכולוגיים, החברתיים, הפוליטיים, הצבאיים, האזוריים, הכלכליים, התדמית הבינלאומית ובתחום הזהות היהודית; תוך השוואה להפסדים הפלסטיניים בהיבטים הכלכליים, האנושיים והמוסריים. כמו כן, המאמר מעריך את הישגי ישראל מול הישגי עזה לאחר 10 חודשי מלחמה, ובודק את יכולת השיקום בטווח הארוך במקרה של ניצחון או תבוסה של שני הצדדים. נסתפק כאן בהצגת ההפסדים האסטרטגיים של ישראל בלבד, ותוכל להוריד את המסמך המלא למטה.

הפסדים אסטרטגיים של ישראל:

1. סדק עמוק בתורת ההרתעה הישראלית - הסדק העמיק עוד יותר בעקבות כישלון צה"ל בהשגת מטרות המלחמה המוצהרות וביצירת הכרעה (חיסול תנועת חמאס, השבת השבויים בכוח והחזרת תושבי עוטף עזה ללא איום).

2.שינוי דעת הקהל העולמית ותדמית ישראל בעולם - התדמית נקשרה במעשי הרג, רעב והשמדת העם בעזה, שישראל השקיעה מאמצים רבים לעצב ולשלוט בה, אך איבדה עליה שליטה.

3. דימום אסטרטגי מתמשך בשל מספר ההרוגים הישראלים במלחמה - לפי נתוני צה"ל, נכון ל-18 ביולי 2024 נהרגו 682 חיילים, מתוכם 326 קצינים וחיילים נהרגו מאז תחילת המבצע הקרקעי בעזה ב-27 באוקטובר.

4.חשיפת אי יכולתה של ישראל להתמודד עם עימות רב-חזיתי - דבר שהצריך התערבות אמריקאית להרתעת חזיתות הציר מלהצטרף למלחמה, אך תמיכה זו לא השיגה את היעד, והפעולות של כוחות הציר נמשכו ואף התרחבו, עד שפגעו בעומק ישראל - בתל אביב.

5. קריסת הנרטיב של הכיבוש במהירות - מה שנבנה במשך 75 שנות "קורבנות" התפורר בחודשים הראשונים למלחמה, עקב רמת האכזריות בביצוע פשעי מלחמה נגד האנושות, עד כדי האשמת ישראל ברצח עם בפני בית הדין הבינלאומי לצדק.

6. התרחבות הבידוד הבינלאומי של ישראל - עם הסלמת המתיחות בין וושינגטון לתל אביב, שבה הפרות זכויות האדם הישראליות והתנהגותן התוקפנית כלפי ילדים ואזרחים חפים מפשע מעמידות את ארה"ב במבוכה מול עמה והקהילה הבינלאומית.

7. העמקת תפיסת האיום הקיומי וחרדת ההישרדות בתודעה ובתודעה היהודית.

8. התמודדות עם הקושי לשקם את עצמה ככוח מאזן וכשחקן מרכזי במשוואות האזוריות - לאחר שאיבדה את היכולת להגן על ביטחונה הלאומי ולמגר את מקורות האיום (חמאס מדרום וחיזבאללה מצפון).