דינמיקות ההרתעה בין ארצות הברית לאיראן

בתקופה החמה ביותר בהיסטוריה המודרנית של האזור, שמבשרת על מלחמה שעשויה לשנות לעד את הסטטוס קוו בסכסוך הערבי-ישראלי והשלכותיו מאז מלחמת העולם השנייה ומה שהניב מהמשטר האזורי המבוסס על ההגמוניה של ארצות הברית בבריתות בינלאומיות, עולה נושא ההרתעה כגורם מרכזי בניסיון להשפיע על תגובת איראן להתקפות הישראליות בתמיכת מלאה של ארצות הברית.

לעיתים קרובות נדונה ההרתעה בהקשר המעשי שלה על הקרקע ובזמני שלום, כלומר בזמני מלחמה רכה, שבהם קיימת יכולת לכפות מבלי להשתמש במכונה הצבאית. האסטרטגיות האמריקאיות להרתעה התפתחו באופן ששיקף את השינויים בסדרי העדיפויות הפוליטיים והצבאיים של ארה"ב עם עליית הרפובליקה האסלאמית של איראן ככוח אזורי, שהצליחה לפתח מנגנוני הרתעה המאתגרים את מאמצי ארה"ב. במסמך מחקרי שפרסמה פיקוד המרכז של ארה"ב במזרח התיכון (CENTCOM), תחת הכותרת "הרתעה דיפלומטית מבריקה: ניתוח המורכבות של דינמיקת ההרתעה בין ארה"ב לאיראן", מודים הקצינים הבינלאומיים בפיקוד המרכז כי ניתן להטיל ספק ביעילות ההרתעה האמריקאית בשל האסטרטגיות הנגדיות להרתעה של איראן, שכן איראן הצליחה לנהל ולספוג לחצים חיצוניים והפכה את ניהול ההתנגדות האסטרטגיה המרכזית שלה להרתעה. כמו כן, היא פיתחה סדרה של אסטרטגיות שגרמו למנתחים אלו להשוות בינן לבין ההרתעה שהייתה קיימת בתקופת המלחמה הקרה עם ברית המועצות, אף שאיראן איננה מעצמה כמו ברית המועצות, והיא גם לא מדינה גרעינית כמוה. הדבר הוביל למה שהם כינו "הרתעה דיפלומטית מבריקה": גישה שמשלבת לחץ ומעורבות, הכוללת חיזוק שותפויות אזוריות, שמירה על נוכחות צבאית חזקה, וניצול יכולות סייבר, כחלק ממדיניות "המקל והגזר", הנחשבת להזדמנות הטובה ביותר לחיזוק האינטרסים האמריקאיים מבלי לעורר סכסוך לא נחוץ עבורה.

למרות הצהרותיה בפני קהלה והדעת הקהל העולמית כי היא שואפת לפתרונות דיפלומטיים והפחתת הסלמה ומונחים מפתים כמו "ביטחון" ו"שלום", ארצות הברית לא נקטה אלא צעדים פרובוקטיביים על ידי חיזוק כוחותיה באזור, המשך התמיכה הפוליטית והצבאית בישראל, ואי-ההכרה בזכותה של איראן וחיזבאללה להגיב על התקפות נגדם, בנוסף לסוגיה המרכזית של אי-ההכרה בזכויות הפלסטינים. היא מסתמכת רק על איום והרתעה כאופציה דיפלומטית. כאן נהיה חשוב להגיב לאסטרטגיה הזו בקריאה לארה"ב להעריך מחדש את יעילות האסטרטגיה שלה באזור. זאת משום שהפגנת כוח והצגת עליונות צבאית ודיפלומטית כבר אינם משפיעים, במיוחד כאשר המציאות בשטח חושפת אתגרים משמעותיים המונעים השגת היעדים האסטרטגיים של ארה"ב.

ההרתעה הנגדית של איראן

המציאות היא שהאסטרטגיות האמריקאיות שננקטו במשך עשורים בתחום ההרתעה, אשר כללו סנקציות כלכליות, התערבויות צבאיות ודיפלומטיה תוקפנית, לא הצליחו להרתיע את איראן מלהשיג את מטרותיה. למעשה, הן הובילו לחיזוק התחושה הלאומית האיראנית ולהעצמת ציר ההתנגדות. גם לאחר נסיגת ארה"ב מההסכם הגרעיני והטלת סנקציות חמורות, איראן המשיכה לפתח את תוכניתה הגרעינית ולחזק את בריתותיה האזוריות, מה שמדגיש את כישלון ההרתעה בהשגת התוצאות הנדרשות בשל ההרתעה הנגדית, אותה ניתן לפרט כך:

עמידות בפני סנקציות: איראן, מצידה, הוכיחה שהיא מסוגלת לעמוד בלחצים המקסימליים ובסנקציות הכלכליות, והמשיכה לפתח את יכולותיה הצבאיות, כולל תוכניתה הטילים ויכולתה לבצע פעולות ברחבי האזור.

אחדות הזירות: הצליחה עם בעלי בריתה מבין כוחות ההתנגדות באזור לבסס אסטרטגיית אחדות זירות המסוגלת לבצע התקפות מתקדמות נגד הכוחות האמריקאים ובעלי בריתם, דבר שמקשה על ארה"ב להשיג את מטרותיה מבלי לספוג אבדות כבדות.

יכולת טילים נגדית: איראן הצליחה לפתח יכולת טילים, שארה"ב גילתה את דיוקה כאשר הגיבה על חיסולו של קאסם סולימאני, באמצעות פגיעה מדויקת מאוד בבסיס עין אל-אסד.

מלחמות לא-קונבנציונליות: כוחות ההתנגדות הוכיחו במהלך השנים האחרונות את יכולת התמרון שלהם ומניעת הכרעת מצבים חדשים לטובת ארה"ב.

אסטרטגיה מילולית הגנתית נגדית: ההרתעה הנגדית לא מתבססת רק על כוח צבאי, אלא כוללת גם מלחמות פסיכולוגיות ותקשורתיות שמטרתן לערער את הלגיטימציה הבינלאומית של ההתערבויות האמריקאיות באזור. ככל שארה"ב מנסה להגביר את המתיחות, איראן וחיזבאללה מגיבים בהסלמה מחושבת שמגדילה את עלויות כל עימות צבאי ומגבילה את אפשרויות ארה"ב.

מכשולי ההרתעה האמריקאית

למרות העליונות הצבאית הנראית לעין של ארה"ב, היא מתמודדת עם קשיים רבים בהשגת יעדיה האסטרטגיים במערב אסיה: ראשית, בשל התחזקותו הצבאית של ציר ההתנגדות, דבר שהופך כל התקפה אמריקאית להרפתקה מסוכנת שעלולה להוביל לסכסוכים ארוכי טווח ויקרים, במיוחד אם העימות יהיה עם מספר צדדים בו זמנית.

שנית, דעת הקהל המקומית נגד הנוכחות האמריקאית ומדיניותה באזור מחלישה את הלגיטימציה של נוכחות ארה"ב ומקשה על שמירה על תמיכה מקומית לטווח ארוך באסטרטגיות שלה. ההתנגדות העממית בעיראק, הכיבוש האמריקאי בסוריה ושליטתה וגזילת הנפט הסורי, ומה שמכונה ברית ההגנה על השגשוג בתימן, הפכו את זה לכמעט בלתי אפשרי עבור ארה"ב להשיג יציבות מתמשכת באזורים שהיא כובשת או תומכת בהם.

שלישית, ההתשה הכלכלית והצבאית שבה מתמודדת ארה"ב כתוצאה מהמשך התערבויותיה הצבאיות באזור עלולה להשפיע באופן משמעותי על יכולתה להמשיך אסטרטגיות אלו בטווח הארוך. זאת משום שההוצאות העצומות על פעולות צבאיות והסיוע לבעלות בריתה מפעילות לחץ כבד על הכלכלה האמריקאית ועל גירעון החוב, שהולך וגדל בכמיליארד דולר בכל שנה, מה שמגביר את הביקורת הפנימית והחיצונית על המדיניות האמריקאית.

לאור האתגרים הגוברים בפניהם ניצבת ארה"ב במערב אסיה, על וושינגטון להשלים עם מציאות גיאופוליטית מורכבת שבה הכוח הצבאי בלבד כבר אינו מספיק כדי להבטיח את השגת האינטרסים האמריקאיים באזור.