זה מה שנתניהו באמת רוצה

מאז פרוץ המלחמה בעקבות התקפת חמאס, שגרמה לכישלון אסטרטגי לרשויות הפוליטיות, הביטחוניות והצבאיות של ישראל, ומה שקרה לאחר מכן בהתקפה אמריקאית-ישראלית על רצועת עזה שגרמה למותם של אלפי ילדים, נשים וגברים, הבעיה המרכזית בעיני המומחים, הפרשנים והעוקבים הייתה להבין מה בנימין נתניהו מנסה להשיג מהתוקפנות הזו. עלו תיאוריות, דעות ותחזיות רבות בנוגע לכך, אך ההשערה הסבירה ביותר היא שנתניהו רוצה, דרך המלחמה הזו, להיפטר מבעיית רצועת עזה וההתנגדות שלה באופן סופי ומוחלט (קרב של מנצח ומפסיד) מבלי להגיע למלחמה אזורית או אפילו למלחמה עם לבנון, כי אם זה יקרה, זה יהיה קטסטרופלי לישראל, כפי שהכריז בימים הראשונים של המלחמה. המינימום שהוא רוצה הוא שהמלחמה תימשך עד שדונלד טראמפ יהפוך שוב לנשיא ארצות הברית.

המטרה המרכזית: להפוך את רצועת עזה לאדמה שאינה ראויה לחיים

לאורך התפתחות האירועים במלחמה, עד היום (יום 310 לקרב – 12/08/2024), ניתן להניח שאפשרות זו סבירה בהתבסס על עדויות רבות, והנה כמה מהן:

- ההרס חסר התקדים בהיסטוריה לפי מרכז הלוויין של האו"ם, UNOSAT, כ-63% מהמבנים ברצועת עזה הוערכו כהרוסים או פגועים (באופן חמור, בינוני או אחר) בתחילת אוגוסט. זה מצביע על כך ששיקום המבנים הללו, אם תסתיים המלחמה לטובת ישראל, ידרוש משאבים לוגיסטיים וכספיים אדירים, שניתן יהיה להבטיחם רק באישור ישראלי (ממשלת נתניהו הציבה בתוכניתה ליום שאחרי המלחמה תנאים מגבילים לשיקום, שמאפשרים לה שליטה בפועל עליו).

- הפגיעה השיטתית והמכוונת בכל סוגי המוסדות (פרטיים וציבוריים), כולל בתי ספר, אוניברסיטאות, מפעלים ועוד, במטרה לשבש כל צורת חיים (חינוך ותעסוקה), ולשתק את מערכת הבריאות.

- הכשלה חוזרת ונשנית של נתניהו את תהליך ההתקדמות במשא ומתן באמצעות טבח המוני:

1) טבח הקמח שבו נהרגו 112 בני אדם ב-29 בפברואר 2024, לאחר תחילת שיחות דוחא (26 בפברואר).

2) טבח האוהלים ב-26 במאי 2024, שבו נהרגו 45 בני אדם, במקביל לתחילת שיחות הרגיעה בדוחא.

3) טבח נציראת ב-8 ביוני 2024, שבו נהרגו 274 בני אדם, והתרחש יומיים לפני ביקורו של מזכיר המדינה האמריקאי, אנטוני בלינקן, מה שרוקן את הביקור מתוכן עוד לפני שהתרחש.

4) טבח השחר במסגד התומכים, שבו נהרגו 100 בני אדם ב-10 באוגוסט, חמישה ימים לפני פגישת שלושת המתווכים (קטאר, מצרים והממשל האמריקאי).

- התעקשותו של נתניהו כי המדינה ניצבת בפני ברירה אחת בלבד, והיא "ניצחון", אותה חזר והדגיש בנאומים שונים, ובולט במיוחד מול הקונגרס האמריקאי, כשהוא מתכוון, מבחינתו, להשמדת ההתנגדות בעזה באופן מוחלט, גם אם זה יוביל להמשך המלחמה במשך שנים.

- מניעת מהעקורים להתייצב במקומות עקורים ספציפיים, כאשר מספר הפעמים שעברו רובם עקירה מחדש עלה על 10 במהלך המלחמה, בעוד שמספר העקורים הכולל עומד על 1.8 מיליון בני אדם.

- ניסיונות חוזרים ונשנים מול מצרים לטרנספר עקורים לשם (בטענה שהטרנספר יהיה זמני), דבר שהשלטונות המצריים מבינים שאין אפשרות להבטיחו.

מול עמידות בעזה והמשכיות החזיתות התומכות במלחמת ההתשה מול ישראל לאורך חודשים אלו (מבחינה צבאית, כספית ובנוגע להרוגים ופצועים), ייתכן שנתניהו יבחר להמשיך במלחמה עד אחרי הבחירות לנשיאות ארה"ב וזכיית בעל בריתו, דונלד טראמפ, כי הדבר יאפשר לו לנצל את המצב ולהשיג, לדעתו, את העסקה הטובה ביותר שתאפשר לו לצאת מנצח מהקרב הזה (עדיפותו היא הניצחון האישי).