כישלון האסטרטגיה של נתניהו הצית את ההפגנה הגדולה ביותר מאז 7 באוקטובר

ביום שבת יצאו הפגנות המוניות בערים רבות ברחבי ישראל בדרישה לעצור את המלחמה ולהתקדם לעסקת חילופים. ועד משפחות החטופים מסר כי כחצי מיליון מפגינים השתתפו בהפגנה בתל אביב, בעוד שיותר מ-250 אלף השתתפו בערים אחרות, מה שהופך את ההפגנות הללו ל"גדולות ביותר בתולדות ישראל."

בהקשר זה, פרסם עיתון "הארץ" מאמר שבו המחבר מתייחס להפגנה הגדולה שהתקיימה שלשום ברחובות תל אביב, ומצביע על כישלון האסטרטגיה של נתניהו בהתמודדות עם חמאס, כשהוא מבהיר: "בהתחלה אמר שישראל צריכה להשתלט על חאן יונס, העיר השנייה בגודלה ברצועה, ואז התעקש להשתלט על רפיח" מבלי שום תוצאה להחזרת השבויים ש"מתים מוות איטי במנהרות עזה."

המאמר

הטענה של נתניהו שחמאס לבדו מונע הגעה להסכם היא עדות לכישלון האסטרטגיה שלו, אם בכלל קיימת אסטרטגיה כזו.

בליל שבת, חוותה ישראל אחת ההפגנות הגדולות בתולדותיה, כאשר מאות אלפי אנשים יצאו לרחובות. הסיבה העיקרית להפגנה הזו – הגדולה ביותר מאז תחילת המלחמה לפני כשנה – היא כישלון הממשלה להחזיר יותר ממאה שבויים ישראלים שעדיין מוחזקים בידי חמאס בעזה.

המחאה נגד הממשלה בעיצומה של מלחמה אינה בחירה קלה עבור ישראלים רבים. בין ההמונים שהתאספו בתל אביב ובמקומות נוספים ברחבי הארץ היו אזרחים רבים שחזרו משירות מילואים במהלך המלחמה, משפחות של חיילים המשרתים כעת בקווים הקדמיים, ומשפחות של השבויים שעדיין נאבקות לשחרור יקיריהן.

לאחר 11 חודשים של הלם, כאב ופחד, בחר חלק גדול מהציבור להביע גם את זעמו על הכישלון האדיר שהתרחש ב-7 באוקטובר, והכישלונות המתמשכים של המלחמה מאז אותו יום.

תגובת הממשלה למחאה, לצד הקללות הרגילות והדמוניזציה של המפגינים, הייתה הפנייה לחמאס. נתניהו ושופריו ממשיכים לטעון שהטרוריסטים המחזיקים בשבויים שלנו הם המכשול היחיד להשבתם. אז מדוע ישראלי פטריוטי כלשהו יוצא להפגין נגד הממשלה כאשר יחיא סנוואר הוא למעשה זה שמחזיק בגברים ונשים שלנו במנהרות עזה?

אבל לטענה הזו יש שתי בעיות. ראשית, מבלי להמעיט באחריות חמאס לפשעי המלחמה שהוא מבצע באמצעות חטיפת אזרחים מישראל, ברור בשלב זה שממשלת נתניהו אינה מעוניינת להגיע להסכם לשחרור השבויים. למעשה, סנוואר, הרוצח הקנאי, הוא האיש הנכון לשאת באחריות לסבלם של השבויים.

אבל בשלב זה, רובם המכריע של משפחות השבויים, כמו גם רוב בכירי ישראל המעורבים במשא ומתן, מסכימים שנתניהו פעל בעקביות לחבל בכל התקדמות לקראת הסכם, פשוט כי הוא חושש לאבד את תמיכת שותפיו בקואליציית הימין הקיצוני.

הנקודה האחרת והחשובה יותר היא שגם אם חמאס אכן הפגין עקשנות במו"מ, וסירב לכל סוג של הסכם, זה מהווה סיבה נוספת לישראלים לצאת להפגין נגד נתניהו. לאחר 11 חודשי מלחמה שהצריכו הקרבות אדירות בדם ובמשאבים מהמדינה, ולאחר שצה"ל נכנס לכל עיר מרכזית ברצועת עזה והרס שטחים נרחבים ממנה, חמאס לא צריך להיות במצב שבו הוא יכול לכפות את תנאי ההסכם או להתעקש על סדרי העדיפויות שלו.

הטענה של נתניהו – שחמאס לבדו מונע הגעה להסכם – מהווה עדות לכישלון האסטרטגיה שלו, אם בכלל יש אסטרטגיה מלכתחילה. בתחילה אמר שישראל צריכה להשתלט על חאן יונס, העיר השנייה בגודלה ברצועה, כדי להכניע את חמאס. לאחר מכן התעקש על השתלטות על רפיח. הוא עשה את שניהם, בתמיכה – אם כי בחוסר רצון – של ארצות הברית.

אבל אחרי כל זה, התוצאה נותרה כשהייתה: השבויים שלנו מתים מוות איטי במנהרות עזה. והממשלה שאינה רוצה בשינוי או פשוט אינה יכולה לשנות, חייבת לפנות את מקומה ולאפשר לאחרים לנסות.