מי יהיה ראש ממשלת ישראל הבא?

סקרי דעת הקהל שנערכים להנדסת "היום שאחרי" בישות הציונית מצביעים על כך שלראש הממשלה הנוכחי סיכויים מועטים בכל בחירות עתידיות. העיתון העברי "הארץ" מציין כי "ניתוחי סקרי הבחירות מתמקדים בדרך כלל בשאלה אם בנימין נתניהו ייבחר שוב כראש ממשלה או לא. לפי רוב האנשים, אין לו כיום סיכוי להיבחר מחדש". בדיווח שתורגם על ידי אתר "אל-חנאדק" נכתב כי "בסקרים המחמיאים ביותר, יש לבנימין נתניהו את היכולת למנוע מיריביו להקים קואליציה שלטונית ובכך לגרור את המדינה לבחירות נוספות".

הטקסט המתורגם

ניתוחי סקרי הבחירות מתמקדים בדרך כלל בשאלה אם בנימין נתניהו ייבחר שוב כראש ממשלה או לא. לפי רוב הסקרים, אין לו כיום סיכוי להיבחר מחדש. בסקרים המחמיאים ביותר, יש לו הכוח למנוע מיריביו להקים קואליציית שלטון ובכך לגרור את המדינה לבחירות נוספות.
אבל שאלה לא פחות מעניינת היא, אם נתניהו יפסיד, מי יהיה ראש הממשלה הבא? עד לאחרונה, התשובה הייתה – בני גנץ. מפלגת האחדות הלאומית שלו נעה בין 35 ל-40 מושבים בכנסת. אבל עכשיו, זה בכלל לא ברור.
ההתמודדות העיקרית היא בין גנץ לראש מפלגה ימנית חדשה, אם תוקם כזו. אנשים המקורבים לראש הממשלה לשעבר נפתלי בנט וליו"ר תקווה חדשה גדעון סער אומרים שזה לא יהיה בעיה עבורם; מי שיש לו את הסיכוי הטוב ביותר לנצח יהיה הראשון ברשימה המשותפת. נכון לעכשיו, נראה שבנט מובטח מקום ראשון במפלגה המורכבת ממנו, סער ומנכ"ל המוסד לשעבר יוסי כהן.
הוספת מפלגת ישראל ביתנו של אביגדור ליברמן לרשימה המשותפת תהיה קשה יותר. ליברמן לא יסכים להיות מספר שתיים, אף על פי שאין לו כמעט יכולת להקים קואליציית שלטון. החרדים לא יצטרפו אליו, ואין לו שותפים טבעיים. אבל הוא ישוב לתפקיד מלך ההכתרה, ובמידה רבה יקבע מי יהיה ראש הממשלה הבא. הוא כנראה יתמוך בימין, נטייתו הטבעית.
לגנץ יש משוכה גדולה לעבור. הוא זקוק לתמיכתו של יו"ר יש עתיד יאיר לפיד, ובהתחשב במצב יחסיהם, בכלל לא בטוח שלפיד לא יעדיף את בנט. למצביעי לפיד יהיה קשה לחיות עם הבחירה הזו, אלא אם כן יוכל לטעון ש"גנץ יוותר לבנט כמו שאני ויתרתי בפעם הקודמת", כששימש כשר החוץ של בנט בממשלה הקודמת. אבל בלי לפיד לצדו, אין לגנץ סיכוי.
יו"ר מפלגת העבודה יאיר גולן נמצא במצב מוזר. חוסר הכבוד שלו לגנץ מתחרה רק בשנאתו הגדולה לבנט, שאותו הוא מאשים בכך שלעולם לא הפך לרמטכ"ל (בנט הוא זה שעשה רעש גדול מהנאום שבו אמר גולן שהוא רואה "תהליכים" בישראל שמזכירים לו את אלה באירופה לפני השואה). אבל לא תהיה לו ברירה. הוא יצטרך להצטרף לכל ממשלה, ובוחריו ידרשו ממנו לתמוך בגנץ.
הדילמה הגדולה של גנץ תהיה אם להמשיך בחרם על נתניהו. סער כבר הודיע שחרם כזה אינו מעשי יותר במצב שנוצר לאחר התקפת חמאס ב-7 באוקטובר. גנץ לא אוהב את הרעיון של חרמות, והוא היה חבר בממשלת נתניהו עד לאחרונה. מצד שני, איך עוד יבדיל את עצמו מבנט ועמיתיו?
הסיכויים האמיתיים של בנט לשרת בממשלה תחת נתניהו הם אפסיים. הוא עדיין נושא את הצלקות שהותירה מכונת הרעל של נתניהו. וסער הוכיח את יכולתו לעמוד בפני הפיתויים של נתניהו יותר מפעם אחת. אבל השאלה היא מה יאמרו עכשיו לבוחריהם.
גנץ נוטה לשחק בקלף יכולתו להשיג את תמיכת החרדים. רק לפני כמה ימים הוא אף שיבח את יו"ר ש"ס אריה דרעי. זה הזכיר לי את חלומות האשליה של יו"ר מפלגת העבודה לשעבר שמעון פרס בימים הישנים והלא כל כך טובים.
זה מביא אותנו להשפעה המעשית הגדולה ביותר שתהיה למאבק העתידי הזה על הפוליטיקה העכשווית. התחרות בין גנץ לבנט עשויה ליצור מצב שבו אפילו לפני שנקיים בחירות וניפטר מנתניהו, המירוץ לזכות בתמיכת המפלגות החרדיות יתחיל.
זה לא מפני שהחרדים יהיו נחוצים להקמת קואליציית שלטון, אלא כי שניהם יצטרכו אותם כדי לקבל את המנדט להקים ממשלה ולפיכך להפוך לראש ממשלה. ובכל תחרות כזו, מאמצים לגייס את החרדים, קיצוצים בתשלומי הממשלה לחרדים וכל דבר אחר שיעמוד בדרכם יימכרו.
יו"ר רע"ם מנסור עבאס נמצא במצב מעניין ועצוב. כל המנהיגים הפוליטיים המעורבים במרוץ ל"יום שאחרי ביבי" משבחים אותו בלי סוף ואומרים שהוא אמיתי, אבל אז הם מצטערים להוסיף שנתניהו הצליח להפוך אותו לבלתי קביל לציבור, כך שאי אפשר באמת לשלב אותו בממשלה.
גנץ חייב להתרחק מהעמדה הזו. הוא יצטרך גם לקוות שבמקום חברי הכנסת של חד"ש, איימן עודה (שכבר הודיע על פרישתו מהכנסת), אחמד טיבי ועופר כסיף, תצטרף הנהגה חדשה למפלגה – אחת שתאפשר לו לפחות לסמוך על תמיכתה מחוץ לקואליציה.
תמיכת 10 עד 12 חברי כנסת ערבים עשויה להיות הגשר שיאפשר לגנץ לגבור על בנט במירוץ הזה ולבסוף להגשים את חלומו להפוך לראש ממשלה.