"הארץ" לועגת לנאום של נתניהו: הוא היה יכול להשתמש בבינה מלאכותית

ראש ממשלת ישראל בנימין נתניהו נשא נאום בפני הקונגרס האמריקאי, שבו התמקד במתקפה על ההפגנות נגדו ונגד מלחמת ההשמדה בעזה, תוך הפצת שקרים להטעיית דעת הקהל, מול מחיאות כפיים ראוותניות.

בהקשר זה, פרסם עיתון "הארץ" דו"ח תחת הכותרת "נתניהו לא הלך לוושינגטון כדי לסיים את מלחמת עזה אלא כדי להשיג את האמצעים להארכתה", בו מציינת הכותבת כי מטרתו של נתניהו בנאומו, שתואר כתיאטרון השקרים, היא להאריך את המלחמה ולגייס את תמיכת ארצות הברית, בעוד עשרות מחוקקים דמוקרטים נעדרו.

הטקסט:

נתחיל מהסוף: מטרת נסיעתו של בנימין נתניהו לוושינגטון, כולל הופעתו בפני הקונגרס האמריקני, אינה הייתה ואינה לקדם הסכם דיפלומטי שיחזיר הביתה את החטופים הישראלים בבטחה בזמן שהם עדיין חיים ויביא לסיום הלחימה והסבל. במקום זאת, מטרתה היא לגייס תמיכה אמריקנית פנימית כדי להמשיך לנהל את המלחמה.

במיוחד, ישראל זקוקה לתחמושת וממשל ביידן עדיין מעכב את מסירתה של חלק ממנה. נתניהו בא לעשות את מה שהוא עושה הכי טוב, שהוא להפעיל לחץ פוליטי וציבורי על הבית הלבן על ידי נאום בפני בית הנבחרים ודיבור מול מצלמות הטלוויזיה.

בנאומו, נתניהו תחילה ניסה לצייר את המלחמה במונחים אוניברסליים, נטולי הפרטים של הסכסוך, מלחמה בין בני האור ובני החושך, בסגנון הוליוודי, עם מוטיבים תנ"כיים שנועדו לשמח את הרפובליקנים הנוצרים. לאחר מכן הוא עבר למסור את המסר הזה, כלומר שזו מלחמת פרוקסי של איראן נגד ארצות הברית. ישראל נלחמת במלחמה של אמריקה, ישראל מגינה על אמריקה, המלחמה שלנו היא המלחמה שלהם, הניצחון שלנו יהיה הניצחון שלהם. לכן, הנשק שלנו הוא הנשק שלכם. ספקו אותו בהקדם האפשרי.

במסגור הזה של מלחמת עזה, לקח נתניהו לקיצוניות את תפקידה של ישראל כפרוטקטורט פרו-אמריקני שמטרתו לשרת את האינטרסים האזוריים של אדוניה ובכל זאת ננטשה ללא סיוע צבאי מספיק.

מעבר לבקשה לנשק בגבעת הקפיטול, נתניהו ביקש בנאומו לגייס תמיכה אמריקנית נגד ההליכים בשתי בתי הדין הבינלאומיים בהאג. הליכים אלו מאיימים על ישראל אך גם על ראש הממשלה באופן אישי בשל האפשרות שבית הדין הפלילי הבינלאומי יוציא צו מעצר שימנע ממנו לטייל בחופשיות בעולם.

בנוסף, נתניהו ביקש להצדיק את המשך השליטה של ישראל ברצועת עזה לתקופה בלתי מוגבלת. בניגוד להכחשותיו הנמרצות שישראל לא מתכוונת להקים מחדש התנחלויות שם, מה שנתניהו מכנה דמיליטריזציה ושליטה ביטחונית ישראלית יכולה במהירות לסלול את הדרך להתנחלויות בפועל. כמו הסיפוח דה-פקטו של הגדה המערבית, ההתנחלויות בפועל תמיד מתחילות תחת הכסות של ביטחון.

ממד גרוטסקי מסוים תמיד ליווה את נאומי הפוליטיים של נתניהו ברחבי העולם. תחושת החשיבות העצמית, הקלישאות, התחבולות הילדותיות וכמובן חזרת המסרים המוכרים, רפרטואר שמטרתו להרשים את בסיסו הפוליטי חזרה בישראל ולא, חס וחלילה, לעשות משהו בעל משמעות וערך בזירה הבינלאומית.

אחרי הכל, כל נאומיו בשנים האחרונות יכלו להיכתב על ידי אפליקציית אינטליגנציה מלאכותית, עד כדי כך שהוא חוזר על עצמו כמו רובוט שבור. בכל מקרה, לנאומים האלה אין משמעות מעשית כי הם נמסרים על ידי אמן ריקון המילים מתוכן. הוא יצר בכוונה פער בין מר נתניהו באנגלית לבין מר ביבי בעברית.

עם זאת, בזמנים הקשים הללו, החוויה של צפייה בתיאטרון השקרים הזה הפכה ליותר גרוטסקית ומדכאת מאי פעם. משום שעצב וייאוש לא מותירים לנו טיפה של ציניות או הומור שיקלו מעט על ההאזנה לו. תשעה חודשים לתוך מלחמה מזעזעת ומתישה – עם המוני מתים, פצועים, חטופים ומפונים – ועדיין, נתניהו לא הצליח לשנות את הפרדיגמה הפוליטית והביטחונית הכושלת שהביאה אותנו במדויק למצב העגום הזה.

כצפוי, הגרוטסקיות הושלמה בשימושו הציני במשפחות החטופים ובסיפוריהם כשהוא מכניס מפתחות בשיחות המיועדות לשחרורם. למרבה הצער, יותר ויותר דיווחים מגיעים על זיהוי גופות של חטופים חדשים.

נתניהו, כדרכו, לא שכח להסית ולפלג על ידי נזיפה ביהודים שמעיזים להפגין נגד מדיניות ישראל בעזה. הוא הפך את כולם לתומכי חמאס ואיראן, ברמז שהישראלים שמפגינים נגדו אישית מחוץ לקפיטול ממומנים למעשה על ידי איראן. נתניהו סיים בכמה דברי חנופה לטראמפ, ליתר ביטחון.

אבל לא פחות חשוב היה החלק החסר בנאום. מחיאות הכפיים הנלהבות עשויות היו ליצור את הרושם שיש לו תמיכה דו-מפלגתית, כאשר בפועל עשרות מחוקקים דמוקרטים כלל לא הגיעו לשמוע את הנאום.