כבר עשרות שנים שמושג "ישראל הגדולה" מהווה אחד הרעיונות השנויים ביותר במחלוקת במחשבה הציונית. זהו פרויקט הנשען על נרטיבים מקראיים לכאורה ותפיסות גיאו-פוליטיות השואפות להרחיב את ההשפעה הישראלית מנהר הנילוס במערב ועד נהר הפרת במזרח, ולכלול את פלסטין, לבנון, סוריה, ירדן, מצרים, עיראק, ויש האומרים עד גבול ערב הסעודית ומדינות המפרץ. שאיפה זו מעולם לא נעדרה מהשיח של מנהיגי ישראל, אולם בתקופת בנימין נתניהו היא קיבלה ממד ברור ונועז יותר, מונעת ממציאות אזורית משתנה ותמיכה אמריקאית חסרת תקדים.
נתניהו רואה בכך גם חלום ציוני-אידיאולוגי שהוא שליח אלוהים והעם היהודי לממשו ולהגשים את "תקוות האבות", וגם תכנית אסטרטגית להבטחת ביטחון וקיום ישראל שלא ניתן לממש בגבולותיה הגיאוגרפיים והדמוגרפיים הצרים. התפשטות אזורית, ישירה או עקיפה, נתפסת בעיניו כהכרח קיומי. כאן מצטלבת התכנית הישראלית עם האינטרסים של ההגמוניה האמריקאית במזרח התיכון, כאשר ישראל משמשת חוד חנית בכפיית איזונים נוחים לוושינגטון ומניעת עליית כל כוח אזורי מתחרה.
אלא ששאיפה זו נתקלת במציאות מורכבת: מצד אחד, קיומה של התנגדות מזוינת קרובה המסוגלת לסכל כל ניסיון התפשטות, בעיקר בפלסטין ובלבנון; מצד שני, סביבה אזורית שבה טרם הושלמו כל מהלכי הנורמליזציה הפוליטית והביטחונית, על אף פריצות דרך מסוימות בהסכמי "אברהם". למרות העליונות הצבאית, המודיעינית ובעיקר האווירית של ישראל, נתניהו עדיין לא הצליח להפוך את פרויקט "ישראל הגדולה" למציאות, מה שדוחף אותו לנצל משברים כמו סוגיית השבויים בעזה או המלחמה המתמשכת עם חמאס וחזבאללה כתירוצים זמניים בדרך למטרתו הרחוקה.
הרקע האידיאולוגי למושג "ישראל הגדולה"
פרויקט "ישראל הגדולה" נשען על שילוב של נרטיבים דתיים לכאורה ותפיסות גיאו-פוליטיות הרואות בהתפשטות אזורית אמצעי להבטחת ביטחון אסטרטגי. נתניהו מחזיר את הרעיון הזה לשיח הפוליטי כדי להדגיש כי ישראל, בשטחה המצומצם, אינה יכולה להבטיח את ביטחונה וקיומה בלי שליטה במרחב גיאוגרפי נרחב יותר – מהנילוס ועד הפרת.
כלי הכוח של ישראל: עליונות צבאית ומודיעינית
למרות שהפרויקט לא התממש בשטח, ישראל פיתחה יכולות משמעותיות המעניקות לה מרחב השפעה רחב, כגון:
עליונות צבאית – הכוללת נשק מתקדם, שליטה אווירית כמעט מוחלטת באזור וטכנולוגיה צבאית מתקדמת.
הגמוניה מודיעינית – הסתמכות על רשתות איסוף מידע נרחבות, המאפשרות לישראל להשפיע על אירועים אזוריים גם ללא התערבות צבאית ישירה.
הרחבת רשת בעלי הברית – נתניהו חיזק את הקשרים עם ארצות הברית וכמה מדינות ערב במסגרת הנורמליזציה, מה שסיפק לו תמיכה פוליטית, כלכלית וצבאית.
המכשול הגיאוגרפי
המגבלות הגיאוגרפיות של ישראל מהוות אתגר אסטרטגי, שכן קובעי המדיניות רואים בשטח הקיים חוסר עומק הגנתי מספיק. מכאן נובע הדחף להתפשטות אזורית – ישירה או באמצעות כלים עקיפים כמו השפעה פוליטית וכלכלית במדינות שכנות.
ההתנגדות כמכשול מרכזי
קיומה של התנגדות מזוינת בעזה ובלבנון מהווה את המכשול העיקרי בפני כל פרויקט התפשטותי. כוחות אלו, בעיקר חמאס וחזבאללה, מהווים איום מתמשך הכופה על ישראל לשוב ולחשב את צעדיה הצבאיים והפוליטיים. משום כך, הדיבור על "חיסול חמאס" או "פירוק נשק חזבאללה" משתלב באסטרטגיה רחבה יותר שמטרתה להסיר את המכשולים בדרך לפרויקט "ישראל הגדולה".
סוגיות כמו השבת שבויים מעזה או עצירת ההתחמשות של חזבאללה משמשות לעיתים קרובות כתירוצים לפעולות צבאיות או לחץ פוליטי המשרתים את המטרה הרחוקה – יצירת סביבה אזורית נטולת כוחות העלולים לעכב את ההתפשטות הישראלית. אולם גישה זו נתקלה שוב ושוב בכישלון לנוכח עמידות ההתנגדות, מה שמונע את הפיכת השאיפה למציאות.
בין השאיפה למגבלות המציאות
למרות שישראל מחזיקה בכלי כוח והגמוניה במישורים שונים, פרויקט "ישראל הגדולה" נותר בשלב זה כלוא בשיח הפוליטי והאידיאולוגי, שכן הסביבה האזורית וההתנגדות המזוינת מטילות מגבלות ממשיות על כל ניסיון להתפשטות גיאוגרפית ישירה. לפיכך, נותר הפרויקט עבור נתניהו כלי לגיוס פנימי ומנוף להרחבת ההגמוניה העקיפה יותר מאשר תכנית ישימה בטווח הנראה לעין. עם זאת, אין הדבר מבטל את כניסת האזור לסחרור ביוזמת נתניהו, השואף להגשים את חלומו באמצעות כיבוש שטחים נוספים ומדינות נוספות בכל האמצעים – רצח, הרס, והרעבה.
