07:43 זמן קודס הכבושה
בהתאם להתפתחויות אזוריות מואצות, גוברים סימני המתח בין הממשל האמריקאי בראשות הנשיא דונלד טראמפ לבין ממשלת ישראל בראשות בנימין נתניהו. המחלוקות כבר אינן נסתרות, אלא הפכו לגלויות ונידונות בתקשורת הישראלית והבינלאומית, במיוחד לאור שורת מהלכים אמריקאיים אחרונים שעוררו דאגה הולכת וגוברת בישראל. בין היתר: ניתוק הקשר בין שני הצדדים, כפי שדיווחה תחנת גלי צה"ל, ההסכם המפתיע עם תנועת "אנצאר אללה" החות'ית להפסיק את הפעולות הצבאיות, חידוש השיחות עם טהראן בנושא תוכנית הגרעין, והחלטתו של טראמפ לבקר בערב הסעודית מבלי לעצור בתל אביב – התעלמות חסרת תקדים מהבת הברית האיתנה ביותר של וושינגטון באזור.
שינוי זה בגישת ארה"ב למזרח התיכון הביא עיתונאים ופרשנים ישראלים, ובראשם דיוויד הורוביץ, עורך אתר "Times of Israel", להעלות שאלות רציניות באשר לעתיד היחסים האסטרטגיים בין וושינגטון לישראל, ולמקומה של ישראל בסדר העדיפויות של הממשל האמריקאי החדש, במיוחד לאחר שנים של תמיכה בלתי מוגבלת בתקופת כהונתו הראשונה של טראמפ.
במאמרו האנליטי מתאר הורוביץ את השינוי החריף בגישת טראמפ לישראל. בתקופת כהונתו הראשונה היה מהתומכים הגדולים ביותר: ביקר מוקדם בישראל, הכיר בירושלים כבירת ישראל, העביר את שגרירות ארה"ב, הכיר בריבונות ישראל על רמת הגולן, פרש מהסכם הגרעין עם איראן, ותיווך בהסכמי אברהם שחיזקו את מעמדה האזורי של ישראל.
אבל בכהונתו השנייה, התמונה – לטענת הורוביץ – שונה ומדאיגה:
טראמפ לא ביקר בישראל בביקורו הראשון בחו"ל, והעדיף את סעודיה בלבד.
חתם על הסכם עם החות'ים מבלי לעדכן את ישראל, למרות שתקפו את נמל התעופה בן גוריון.
פתח בשיחות סודיות עם חמאס באמצעות מתווכים שאינם רואים בה אויב אידאולוגי.
חידש מגעים עם איראן באופן מבולבל, ללא תיאום עם ישראל.
הציע תוכנית עמומה להפוך את עזה לפרויקט נדל"ן, שעשויה לכלול גירוש תושבים, ללא הבחנה בין אזרחים רגילים לחמאס.
בהקשר זה, אמר שגריר ארה"ב בישראל מייק האקבי בריאיון לערוץ 12 כי תגובת וושינגטון למתקפות החות'ים על ישראל "תלויה בשאלה אם הן פוגעות באזרחים אמריקאים", והוסיף: "ארצות הברית לא חייבת לקבל אישור מישראל כדי להגיע להבנות שיפסיקו את ירי החות'ים לעבר ספינותינו" – עמדה שהוסיפה נדבך נוסף של ערפל ליחסים בין בנות הברית.
במאמרו ב"ידיעות אחרונות", טוען העיתונאי רונן בן ישי כי טראמפ מנסה לטשטש את כישלונותיו הכלכליים בבית על ידי שיווק הישגים מדיניים. הוא מנסה לגייס השקעות ומכירות נשק מהמפרץ, אך עלול להעניק בתמורה ויתורים מדאיגים מבחינת ישראל – כמו תמיכה בתוכנית גרעין אזרחית לסעודיה הכוללת העשרה, או עסקה שתאפשר לחמאס להישאר בעזה בתמורה להשקטה והשקעות.
שר העניינים האסטרטגיים רון דרמר נפגש עם טראמפ בניסיון לצמצם הפתעות, אך לפי הדיווחים – תוצאות הפגישה עדיין לא ברורות. בן ישי מזהיר גם מהשפעתו של המחנה "הבדלני" בבית הלבן, שמובילים בו סטיב ויטקוף וסוזי וולס, הפועלים לקידום מדיניות שמעדיפה אינטרסים אמריקאיים צרים ומתעלמת מהאינטרס הישראלי, כפי שקרה בהפסקת התקיפות נגד החות'ים.
הדעות חלוקות בקרב הפרשנים. חלקם רואים בכך פיצול אסטרטגי אמיתי – טראמפ מבקש להרגיע את האזור כהכנה לבחירות, ונתניהו דבק במדיניות עימות שמשרתת אותו פוליטית. אחרים סבורים שמהלך זה עשוי להיות מתואם מאחורי הקלעים כהכנה למתקפה על איראן או חיזבאללה, או לחץ על טהראן להסכים לתנאים נוקשים יותר בהסכם עתידי.
בסופו של דבר, גוברת בישראל התחושה כי מהלכיו של טראמפ מונעים משיקולים אישיים ובחירותיים יותר מאשר משיקולים אסטרטגיים או בריתיים. במקביל להמשך הלחימה בעזה והלחץ הבינלאומי הגובר על תל אביב, נראה שישראל ניצבת בפני מציאות משתנה שבה עליה להתמודד עם הפתעות – ולעיתים גם להיערך לגרוע מכל.
סופר: אל-חנאדק
