לו"ז נתניהו בוושינגטון: חזון מכון וושינגטון

בהקשר לביקורו של נתניהו בארצות הברית, צפוי שתידון סדרת נושאים חיוניים הכוללים את התוכנית הגרעינית האיראנית, המלחמה בעזה, קידום צעדי נורמליזציה בין מדינות ערב לישראל, ועדכון מנגנוני שיתוף הפעולה הצבאי בין ארצות הברית ו"ישראל", כאשר סוגיות אלו יהוו את מוקד סדר היום של הביקור והפגישה, כך על פי מאמר שפרסם מרכז "וושינגטון אינסטיטוט" למחקר ושתורגם על ידי אתר "אל-חנادق". המרכז אף קורא לטראמפ להטיל פיקוח חמור על תעשיית הנשק האיראנית, במיוחד בתחום הטילים הבליסטיים, להגביל את התוכנית הגרעינית ולחייב את איראן לשלוח את מלאי האורניום שלה אל מחוץ למדינה, תוך שמירה על תמיכה מוחלטת בישות בנוגע לנשק ולאספקה. יש לשים לב כי הדיבור על הפסקת אש בעזה נועד להדיח את חמאס מהרצועה ולהשאיר את צה"ל בשוליה, תוך המלצה להפקיד את ניהול הרצועה בידי הרשות הפלסטינית, כאשר כל זאת ייעשה תחת פיקוח של הכיבוש – או בפשטות (כיבוש עקיף) – ואחר כך פירוז כלל פלגי ההתנגדות ברצועה. כותבי המאמר כינו את התוכנית "עתיד שאחרי חמאס".

המאמר:
על שני המנהיגים להתמקד בגיבוש חזון להסכם דיפלומטי עם איראן, שרטוט מפת דרכים משותפת לעזה, והכנת הקרקע לצעדי נורמליזציה נוספים בין ישראל למדינות ערב, לצד עדכון הקריטריונים לשיתוף פעולה אסטרטגי דו-צדדי שיתאים למציאות האזורית החדשה.

ב-7 ביולי, יארח הנשיא טראמפ את ראש הממשלה הישראלי בנימין נתניהו לפגישתם השלישית בחדר הסגלגל בתוך שישה חודשים.

פגישה זו, שמתקיימת לאחר תקיפות אמריקאיות וישראליות על מתקנים גרעיניים באיראן ולאחריהן הפסקת אש, מהווה הזדמנות קריטית לשני המנהיגים להכין את הקרקע למעבר ממבצע צבאי להישגים מדיניים.

סדר היום

הנושא האיראני – הבלתי פתור – נותר הסוגיה הדחופה ביותר בפגישה. הפסקת האש ש"נכפתה" על איראן ו"ישראל" על ידי הנשיא טראמפ נותרת שברירית, מאחר שאין בהירות לגבי הגדרת ההפרות או מנגנוני היישום שלה.

חשוב מכך, הפסקת האש לא סיפקה פתרון בר-קיימא לבעיות העמוקות שמעלה איראן, לרבות תוכניתה הגרעינית, רצונה מחדש להשיג יכולת ייצור נשק גרעיני, והחלטתה להשעות את שיתוף הפעולה עם הסוכנות הבינלאומית לאנרגיה אטומית.

הנשיא הביע הססנות לקשר בין פעולה צבאית למעורבות דיפלומטית, כדי לוודא שאיראן לא תנסה לשקם את מתקניה הגרעיניים שנהרסו. כמו כן, הוא שידר מסרים סותרים בנוגע להמשך יישום מדיניות "הלחץ המקסימלי" על יצוא הנפט האיראני.

שר "הביטחון" הישראלי ישראל כ"ץ תיאר מדיניות שיכולה להיקרא "הכלה תוקפנית" כלפי איראן, ורמז כי "ישראל" עשויה להעדיף גישה דומה לזו שנקטה במהלך הפסקת האש עם חיזבאללה – תגובה צבאית ישירה על כל זיהוי של אתר חשוד או פעילות חריגה.

אך בהיעדר "כללי עימות" מוסכמים, גישה זו עלולה להתנגש עם התמקדותו של הנשיא טראמפ בהרגעת השטח ובהפחתת ההסלמה.

הנושא השני על סדר יומם:

העימות המחריף בעזה. ללא התקדמות בסוגיה זו, יהיה בלתי אפשרי לקדם את "שילובה של ישראל" אזורית, בעיקר בנושא הנורמליזציה עם סעודיה.

עד כה, הנשיא טראמפ לא הפעיל שום לחץ פומבי על נתניהו להפסיק את המבצע בעזה או לשנות את מהלכו.

להפך – הוא העניק לו תמיכה פוליטית ומעשית עצומה מאז תחילת כהונתו השנייה: הוא סירב לבקר את החלטת "ישראל" להפסיק סיוע מזון ותרופות במשך חודשים, הקצה 30 מיליון דולר למימון "המוסד ההומניטרי בעזה" כתחליף לערוצי הסיוע המסורתיים, והאיץ את מכירת ואספקת הנשק.

הוא גם נמנע מהפעלת כל לחץ על "ישראל" בנוגע למדיניותה בגדה המערבית, כולל איומים פומביים בסיפוח, שעלולים לפגוע באפשרויות לנורמליזציה.

הנושא השלישי בסדר היום:

עצם מערכת היחסים בין ארצות הברית ל"ישראל". החלטתו של טראמפ להצטרף לקמפיין הישראלי ולהפציץ את המתקנים הגרעיניים האיראניים – האפשרות המועדפת על ישראל לטיפול באתרים המאובטחים ביותר של המשטר – סימנה תפנית היסטורית ביחסים המשתנים במהירות מאז צירופה של "ישראל" לפיקוד המרכזי האמריקאי בשנת 2021, במיוחד לאחר ה-7 באוקטובר 2023.

בשנתיים האחרונות, עברה תפיסת הביטחון הלאומי הישראלית שינוי יסודי; ממדיניות שהסתמכה על תמיכה אמריקאית תוך עמידה על עקרון "ההגנה העצמית העצמאית", הפכה ישראל כיום לתלויה בפועל בברית המובלת על ידי ארצות הברית.

נוכח ההתפתחויות המהירות ביחסים הדו-צדדיים, יידרשו שני המנהיגים לדון בעדכון אופני התמיכה האמריקאית ב"ישראל" בהתאם למציאות החדשה, לרבות שיחות בעדיפות גבוהה על חידוש אספקת טילים ליירוט טילים.

הנשיא יוכל להקל בסנקציות על סוריה, כדי להעביר מסר של נכונות להקל בלחץ הכלכלי על איראן, במידה והמשטר האיראני ינקט בצעדים ש"ירגיעו" את הקהילה הבינלאומית לגבי כוונותיו ויכולותיו.

בינתיים, עליו להבהיר שכל ניסיון איראני לבנות מחדש את תוכנית הגרעין עלול להוביל לסבב נוסף של תקיפות צבאיות אמריקאיות – ואפילו לסבב תקיפות שיהווה "מסר ברור ונחוש יותר".

יש לשרטט מפת דרכים משותפת להבטחת ביטחונה של "ישראל" בטווח הארוך. על טראמפ ונתניהו לדון בסדרת סידורים דיפלומטיים.

הסדרים אפשריים אלו כוללים: נורמליזציה עם סעודיה, הרחבת הסכמי הפרדת כוחות או אי-תוקפנות עם סוריה, ואף מסגרת "שלום" עם לבנון. אך כל אלו יישארו בלתי ניתנים למימוש אם הסכסוך בעזה לא ייפתר.

הצעד הראשון חייב להיות יוזמה אמריקאית לסיום המלחמה בעזה, תוך התמקדות בשחרור כל השבויים הישראלים, גירוש הנהגת חמאס הבכירה, ונסיגה צבאית ישראלית הדרגתית לשולי הרצועה.

צעדים אלו יוכלו להכשיר את הקרקע להצבת כוח ביטחון פלסטיני-ערבי משותף, באישור רשמי של הרשות הפלסטינית, שתפקידו יהיה לאסוף את נשק חמאס, לאבטח ולחלק את הסיוע ההומניטרי, ולגבש מסגרת ל"עתיד שאחרי חמאס".

על טראמפ גם לפרסם עמדה ברורה בנוגע לחזונו לגבי הגדה המערבית, בה יודגש כי ארצות הברית מתנגדת לכל מהלך ישראלי של סיפוח שטחים בגדה מחוץ להסכם עם הפלסטינים.

לצד דרישתו מ"ישראל" לנקוט צעדים ממשיים, על הנשיא להפנות דרישות רציניות גם למנהיגים הערבים.

לדוגמה, מצרים וקטאר צריכות להפעיל לחץ על הנהגת חמאס בחו"ל להסכים לתנאים הללו, בעוד מסעודיה, איחוד האמירויות ומדינות אחרות מצופה לנצל את השפעתן להכנת תפקיד ערבי חדש בעזה, תוך מעורבות פעילה עם הרשות הפלסטינית במסלול רפורמות רציני.

שליחת שר החוץ מרקו רוביו והשליח המיוחד סטיב ויטקוב לאזור מיד לאחר פגישת טראמפ-נתניהו תעביר מסר שלפיו ארצות הברית בונה על המנהיגים הערבים למלא את תפקידם.

בהקשר זה, על הנשיא להנחות את מחלקת ההגנה האמריקאית להעריך את צורכי "ישראל" הנוכחיים במערכות הגנה מפני טילים, ולתאם עם הקונגרס את הצורך בהאצת חידוש אספקת טילי היירוט בהם השתמשה "ישראל" להגנה על שטחה ואזרחיה מפני מתקפות איראן ושלוחיה.