התפקיד ההרסני של סעודיה בלבנון הוא הסיבה להחלטה נגד נשק ההת-נגדות.

לבנון ניצב שוב, לאחר שסבל רבות מהתערבויות חיצוניות וסכסוכים פנימיים, על סף טלטלה מסוכנת. גל ההסלמה הפוליטי האחרון, שמתרכז סביב נשק ההתנגדות, אינו נובע מהחברה הלבנונית ואינו משקף את רצון רוב העם, אלא תוצאה של קמפיין סעודי מתוכנן בקפידה, שבוצע בפועל דרך שליחה לביירות, יזיד בן פרחאן.

תחת סיסמאות של "תמיכה במדינה" ו"חיזוק הריבונות", מנצלת ריאד את כליה התקשורתיים והפוליטיים, ומנצלת את קריסתו הכלכלית של לבנון כדי להשיג את מטרתה העיקרית: פירוק נשקו של חזבאללה. במקום לבצע את חובתה לחיזוק היציבות, ההתערבות הסעודית מחריפה את הפילוגים ומגבירה את המתחים, ואף מעודדת קבלת החלטות ממשלתיות פזיזות, שעלולות להוביל את המדינה בהכרח לעימות – גם חיצוני וגם פנימי.

ייתכן שגם סעודיה היא זו שמממנת את העימות הזה, במיוחד לאחר הצהרת חבר המועצה הפוליטית של חזבאללה לפני שבועות, לפיה ארה"ב מחמשת את הכוחות הלבנוניים ואת גורמים פנימיים בלבנון במימון ערבי (ללא ציון הגורם). אין לשכוח גם את מה שחשף "אדון שהידֵי האומה", סייד חסן נסראללה, לפני שנים, בראיון לערוץ אל-מיאדין, בו אמר שעל פי "מידע" שברשותו, סעודיה מסיתה זה זמן רב לחיסולו – לפחות מאז תחילת המלחמה בתימן – ושיורש העצר הסעודי, מוחמד בן סלמאן, העלה את עניין חיסולו באחת מפגישותיו בוושינגטון. לדבריו, האמריקאים הסכימו לבקשה הסעודית, וישראל הייתה אמורה לבצע את החיסול, כשסעודיה התחייבה לממן את עלויות המלחמה אם תפרוץ.

לפיכך, האג'נדה של שליטי סעודיה בלבנון אינה עוסקת בריבונות, רפורמה או שיקום ההרס שנגרם במתקפות ישראל, אלא במטרה להחליש את ציר ההתנגדות באזור – ובפרט את חזבאללה – ולתאם את לבנון עם סדרי העדיפויות הביטחוניים של ישראל וארה"ב, תוך ניסיון להשיב לסעודיה את יוקרתה לאחר שנות כישלון אסטרטגי.

מינויו של יזיד בן פרחאן לשליח סעודיה בלבנון: הצעד המקדמי

מרגע מינויו, הבהיר יזיד בן פרחאן שמשימתו היא "החייאת" ההשפעה הסעודית בביירות. משמעות הדבר הייתה בפועל חיזוק המפלגות והאישים המתנגדים לחזבאללה, הפעלת לחץ על המוסדות הלבנוניים לאמץ את הקו של ריאד, ושילוב סעודיה בלב תהליכי קבלת ההחלטות – עד כדי כוונה לכפות שמות נשיאים ומינויים, כהכנה לביצוע המשימה הקשה ביותר: בידוד ההתנגדות פוליטית ותקשורתית, ואולי גם כלכלית, ביטחונית וצבאית, כהכנה לצעדים נוספים שלא מן הנמנע כי ישתתפו בהם גורמים חיצוניים, כגון ישראל והממשלה הנוכחית בסוריה בראשות אחמד א-שרע' אל-ג'ולאני.

באמצעות פגישותיו החוזרות עם בכירים לבנונים, ובזכות תפקידו בהסתה נגד נשק ההתנגדות (כמו הלחץ שהפעיל על השליח האמריקאי תומאס בראק), ובשימוש באמצעים של פיתוי ואיומים, הצליח להפעיל לחץ על הרשות המבצעת בלבנון להוציא החלטה בעניין נשק ההתנגדות. מצד אחד – הבטחות לסיוע כספי סעודי למדינה הלבנונית הפושטת רגל, ומצד שני – איום בבידוד דיפלומטי וחנק כלכלי אם ביירות לא תתיישר.

מטרות סעודיה בסכסוך על נשק חזבאללה

1)החלשת ההשפעה האזורית של הרפובליקה האסלאמית של איראן (כהכנה לתקיפה צבאית מחודשת בעתיד הקרוב, כפי שאירע ביוני האחרון), שכן חזבאללה הוא בן בריתה החזק ביותר וסמל לציר ההתנגדות.

2)אבטחת החזית הצפונית של ישראל: לבנון ללא חזבאללה, וסוריה תחת השלטון הקיים בה כיום, אינן מהוות איום ממשי על ישראל.

3)השבת ההנהגה הסונית: באמצעות החלשת הכוח הצבאי של חזבאללה, מקווה סעודיה להשיב את ההגמוניה הסונית הפוליטית בלבנון תחת חסותה.

סיכום: אחריותה של ריאד להסלמה בלבנון

אי אפשר להבין את ההסלמה הנוכחית בלבנון מבלי להכיר בתפקיד המרכזי של סעודיה. באמצעות שליחה יזיד בן פרחאן, השתלטה ריאד על סדר היום הפוליטי הלבנוני, דחפה את הממשלה לאמץ מדיניות פזיזה של פירוק נשק, והחריפה את הקיטוב העדתי. במקום לחזק את היציבות – סעודיה הפכה לגורם המרכזי שמסלים את המתיחות.

אי אפשר גם למשכן את עתיד לבנון לשאיפות של גורמים זרים. העם הלבנוני ראוי למדינה שנותנת עדיפות לשיקום כלכלי, לאחדות חברתית ולריבונות אמיתית – ולא לממשלה שרוקדת לצלילי התכתיבים הסעודיים.