בריטניה שותפה פעילה בשירות ישראל

מה שחשפה עיתון ה"טיימס" הבריטי בנוגע להשתתפות חיל האוויר המלכותי הבריטי באיסוף מודיעין מעל רצועת עזה לטובת ישראל, אינו התפתחות חולפת או פרט שולי. הדו"ח, על אף לשונו הזהירה, מאשר בבירור כי לונדון מהווה צד ישיר בהזנת מכונת המלחמה הישראלית, באמצעות הנתונים המדויקים שמספקים מטוסיה – על תנועות קרקעיות, מבנים, תקשורת, מטרות פוטנציאליות ועוד.

תפקיד זה אינו מוגבל לחזית הדרומית בלבד, אלא מתרחב גם למרחב האווירי הלבנוני, שם פועלים מטוסים בריטיים במשימות ריגול מתקדמות המתמקדות בניטור תקשורת, מכ"מים וניתוח פליטות אלקטרוניות. אותן טכנולוגיות שמשמשות בעזה, פועלות גם בלבנון – וההבדל היחיד הוא שבשעה ששם מדובר לכאורה על "חיפוש אחר שבויים", כאן אין לבריטניה צורך אפילו בתירוץ כזה. מעל אדמת לבנון, לא נדרש כל הסבר לפריצת הריבונות – כל עוד ישנה מטרייה פוליטית פנימית, בחלקה, שמעניקה כיסוי התנדבותי להתנהלות התוקפנית הזו – בין אם בשתיקה, או בהאשמת ההתנגדות לבדה באחריות להסלמה, ואף בקידום בריטניה כ"מתווכת" או "מערבת איזון".

הטיסות הבריטיות מעל לבנון אינן רק משימות ניטור שגרתיות. המידע הנפוץ בקרב גורמים טכניים וצבאיים מצביע על כך שמטוסים כמו "Rivet Joint" ו-"Shadow R1", הפועלים מבסיס אקרוטירי הבריטי בקפריסין, מבצעים טיסות כמעט יומיומיות לאורך החוף הדרומי של לבנון ומתואמים עם מרכזי עיבוד מידע בתל אביב ואתרים משותפים בים התיכון. הציוד שעל המטוסים מאפשר יירוט שיחות ותקשורת אלחוטית, איתור מיקומן הגיאוגרפי, וקישורן לפריסת כוחות הקרקע – מה שהופך אותם לכלי יעיל במיוחד ביצירת בנק המטרות של ישראל.

הטענה כי "בריטניה מסייעת לישראל לאתר שבויים", כפי שפורסמה ב"טיימס", היא לא יותר מאשר מסך עשן תעמולתי, שמטרתו לטשטש את המשימה האמיתית של הטיסות. בשטח, אין הפרדה בין הנתונים שמלקטים המטוסים לבין התוצאות המבצעיות: חיסולים ממוקדים, הפצצות על מטרות פיקודיות, והרס של מתקנים שמזוהים כקשורים להתנגדות. בכל אותם מקרים, ניכרת השפעת המידע הטכנולוגי המדויק – שלעיתים ישראל עצמה מתקשה להשיג בכוחות עצמה.

המתרחש אינו הפרה נקודתית של הריבונות הלבנונית, אלא ביטוי לדפוס קבוע של חלוקת תפקידים בין ישראל לבין רשת של בעלי ברית מערביים – שבריטניה בראשם. בריטניה, שמעולם לא הסתירה את נטייתה הפוליטית לצד תל אביב, עברה מאז אוקטובר 2023 לשלב של מעורבות מבצעית של ממש, באמצעות סיוע מודיעיני ישיר, כחלק מהנדסה צבאית שמעניקה לה השפעה מבלי להיכנס לשטח עצמו.

האירוניה היא, שחרף החשיפה הברורה של מעורבות בריטניה, אין בלבנון עמדה פוליטית אחידה שמציבה גבולות ברורים במערכת היחסים עם לונדון. למעשה, השיח הרשמי של חלק מהגורמים – בין אם בתוך הממשלה או במסגרת הדיפלומטית – ממשיך להציג את בריטניה כ"נותנת חסות ליציבות לבנון", "מובטחת לגבולות", "שותפה לחיזוק הצבא", ו"מתווכת אפשרית" בכל משא ומתן עתידי, בין אם על נושא סימון הגבולות או פריסת כוחות. כך הופכת הריבונות לסיסמה חסרת תוכן, והמעורבות הבריטית הישירה בתוקפנות מוסתרת תחת הבטחות של "ריסון", "סיוע טכני" ו"תמיכה במוסדות" – ואף בקריאות להציב מגדלי תצפית על הגבול הלבנוני-פלסטיני, בדומה לאלה שהוקמו מול הגבול הסורי.

מה שחושפות הטיסות הבריטיות מעל עזה ולבנון הוא שהמערב אינו מספק לישראל רק גיבוי פוליטי, אלא תשתית שלמה של סיוע צבאי וביטחוני – מהמידע, דרך הנשק, ועד הלגיטימציה הבינלאומית. עמדה זו אינה משתנה בהתאם לממשלות או להצהרות פומביות, כפי שמעידה העובדה שהממשלה הבריטית הנוכחית, המוגדרת כמתונה, לא היססה להמשיך בטיסות מעל עזה – ואף משרד ההגנה הבריטי עצמו הודה בהמשכתן, למרות הביקורת הציבורית על הטבח.

הבעיה איננה בצביעות המערב – שזו כבר עובדה קבועה במדיניות הבינלאומית – אלא בכך שהזירה הלבנונית נחשפת למנגנון ההתערבות הזה, מבלי שתתגבש אסטרטגיית הרתעה או אפילו שיח ריבוני מגובש שיבלום את ההפרה המתמשכת. השתיקה הרשמית, או ההצדקה לפגיעה, הן היבטים אחרים של שיתוף פעולה. וכאשר השמים נסגרים בפני ההתנגדות ונפתחים בפני מטוסים עוינים, תחת כל דגל או תירוץ, אין זו עוד מערכה בין שני כוחות על הגבול – אלא בין מי שמחזיק בכלי המלחמה, לבין מי שמוותר מרצון על כלי הריבונות.