הדיון סביב האפשרות לגייס יהודים מהתפוצות ללחימה בעזה מעורר ויכוח נרחב בתוך ישראל ומחוצה לה. דיון זה חושף את עומק המשבר שבו מצוי צה״ל נוכח המחסור החמור בכוח אדם, וגם מאיר את המתיחות הכרונית בין ישראל לבין יהדות ארצות הברית – קהילה שסיפקה לישראל לאורך השנים מימון, תמיכה פוליטית וחיפוי בינלאומי, אך זכתה להתעלמות ולעיתים אף לבוז מצד ההנהגה הישראלית, ובראשה בנימין נתניהו.
מאמר שפורסם בעיתון הארץ עוסק ברעיון של גיוס צעירים יהודים מהתפוצות, בעיקר מארצות הברית ומצרפת, לצה״ל, על רקע המחסור הקשה בחיילים. הכותב רואה ברעיון זה תעוזה שחצנית, במיוחד לאור העובדה שישראל נמנעת כבר שנים מלגייס חרדים לשירות צבאי, אך כעת שוקלת לפנות לבני הקהילות היהודיות שבחו״ל.
המאמר מציג את הסתירה בין תרומת הקהילות היהודיות למימון של מאות מיליוני דולרים ולבנייה מחדש של החברה בישראל – לבין היחס המזלזל והפוליטי שקיבלו מנתניהו. הוא הפך את התמיכה בישראל בארצות הברית מסוגיה של קונצנזוס דו-מפלגתי לסוגיה צרה, המזוהה עם המפלגה הרפובליקנית, תוך התעלמות מהרוב הגדול של יהודים דמוקרטים, רפורמים וקונסרבטיבים. נתניהו אף טען בזמנו שההתבוללות תוביל להיעלמות יהדות ארצות הברית – מה שגרם לו להשקיע את מרצו בקשרים עם האוונגליסטים על חשבונם.
ובכל זאת, יהודי ארצות הברית נותרו פעילים ותומכים, גם כאשר הם נושאים בעלויות ההולכות וגדלות של האנטישמיות בחברותיהם. סקרי דעת קהל מצביעים על ירידה דרמטית בתמיכת הדור הצעיר של האוונגליסטים בישראל, בניגוד לתקופה בה הייתה תמיכתם מובטחת. לדעת המאמר, נתניהו שגה שוב בהערכתו האסטרטגית.
המאמר מציג גם שאלות מוסריות ואנושיות: מה יאמרו לאמהות היהודיות בברוקלין או שיקגו אם יישלחו בניהן לעזה? האם ניתן להבטיח את שובם בחיים אם ייפלו בשבי? הדרכון האמריקאי הוא אולי הערובה היחידה, כפי שהוכח במקרה של עידן אלכסנדר ששוחרר לאחר 584 ימי שבי בעקבות לחץ אמריקאי – בעוד גופותיהם של שני חיילים אמריקאים, עומר ניוטר ואיתי חן, עדיין מוחזקות בעזה.
לסיכום, מציין המאמר כיצד "ההערצה לתעוזת ישראל" בקרב יהדות ארצות הברית התחלפה בתחושת מיאוס מ"חוצפתה", לאחר שמצאו עצמם בפני מבחן קשה של נאמנות למדינה שתמכו בה לאורך השנים.
טקסט המאמר
במשך שנים, העניקה יהדות ארצות הברית כסף, נאמנות וחיפוי. בנימין נתניהו התעלם מהם. כעת, עם מחסור חמור בחיילים בצה"ל – ישראל שוקלת לגייס את בניהם.
בשבועות האחרונים, אחד ממכריי, בן 37, קיבל הודעה על בחינה מחודשת של הפטור שקיבל משירות מילואים – מיד לאחר שסיים שירות צבאי לא קרבי. הוא לא החזיק נשק מאז הטירונות. ובכל זאת, צה"ל, במצוקתו, מחפש חיילים בכל מקום שבו יוכל למצוא אותם.
לאחרונה דיווח עמיתי דורון קדוש, הכתב הצבאי של גל"צ, שצה"ל שוקל לגייס קבוצה חדשה של מועמדים לשירות – צעירים יהודים, בעיקר מארצות הברית וצרפת.
התגובה המיידית, כמובן, היא שזהו תזכורת דחופה לצורך לגייס את החרדים החיים בישראל, שנהנים מכל הטבותיה – בעוד הממשלה מגוננת עליהם בכל דרך מהשירות הצבאי.
אבל מעבר לכך, עצם הרעיון של גיוס יהדות התפוצות הוא מגוחך ומעורר זעם – במיוחד מנקודת מבטם של הקהילות היהודיות בחו"ל.
אלו קהילות חמות ואכפתיות, שתרמו מאות מיליוני דולרים לפרויקטים לחיזוק ובניית החברה הישראלית – לא רק לאחר 7 באוקטובר, אלא גם קודם לכן. רבים מהם ציונים נלהבים, לעיתים מתנגדים למעשי הממשלה אך נמנעים מביקורת פומבית כדי לא לפגוע בישראל עצמה.
בארה"ב, כ-70% מהיהודים מצביעים לדמוקרטים. אך מה שעשה בנימין נתניהו לאורך העשורים האחרונים לא היה רחוק מלירוק להם בפנים. הם ביקשו ממנו לא לנאום בקונגרס נגד הסכם הגרעין עם איראן – אך הוא עשה זאת, בניגוד לדעתו של הנשיא אובמה.
נתניהו הפך את התמיכה בישראל מסוגיה של קונצנזוס למונופול רפובליקני. במקום לחזק את הדמוקרטים היהודים הציונים, אפשר לדחיקתם. ובמקביל, הפגין זלזול עמוק ברוב של יהדות ארצות הברית – הרפורמים והקונסרבטיבים.
לפני שמונה שנים צוטט נתניהו כאומר שיהדות ארה"ב תתבולל ותיעלם בתוך 25 שנה – ולכן ישראל לא צריכה להסתמך עליהם. הוא הכחיש את הדברים, אך מעשיו היו עקביים – הוא דחה אותם בכל הזדמנות, והשקיע את הונו הפוליטי בקרבה לאוונגליסטים.
אבל שליש מהזמן הזה כבר עבר, ויהדות ארצות הברית עדיין כאן. רבים מהם תורמים לשיקום קהילות שנהרסו ב-7 באוקטובר – גם תוך נשיאת מחיר האנטישמיות המתגברת, שחלקה נובע ממדיניות ממשלת ישראל. בינתיים, סקרים מצביעים על ירידה חדה בתמיכת צעירים אוונגליסטים בישראל – לעומת תמיכתם במסר הפלסטיני.
עוד "קונספציה" שגויה שקרסה.
אז מה נאמר לצעירים היהודים שכבר התגייסו לצה"ל – במסגרת גרעין צבר או בעצמם? האם נבטיח: "נעשה הכול כדי שלא תצטרכו להילחם"? בישראל יש פתגם: "שכל אם עברייה תדע..." אבל מה נאמר היום לאימהות בברוקלין או שיקגו? האם באמת יאמינו שישראל תחזיר את ילדיהן אם ייפלו בשבי?
הדרכון האמריקאי אולי ההגנה היחידה. כפי שהיה עם עידן אלכסנדר ששוחרר לאחר 584 יום בעזה – הודות ללחץ אמריקאי. לעומתו, גופותיהם של עומר ניוטר ואיתי חן, שניהם חיילים ואזרחים אמריקאים, עדיין מוחזקות שם.
"חוצפה" היא מילה נפוצה בקרב יהודי ארה"ב. במשך שנים הם העריצו את תעוזת ישראל. היום – הם מגלים כיצד היא נראית בשיאה. וזה, כך נראה, הרבה פחות מושך.
מקור: הארץ
סופר: Nurit Canetti
