ב־13 ביוני 2025, פתחה "ישראל" במתקפה צבאית פתאומית על מתקנים גרעיניים וצבאיים בתוך איראן, שבעקבותיה הצטרפה ארצות הברית באופן ישיר כעבור ימים אחדים, כשהיא תוקפת מתקנים חיוניים כמו פורדו, נתנז ואספהאן. ההסלמה הובילה לחיסול מספר מפקדים ומדענים גרעיניים איראניים, ואיראן הגיבה בירי טילים לעומק שטח "ישראל", שגרם לנזקים חומריים ובנפש, כפי שהודו מאוחר יותר כלי התקשורת הישראליים.
למרות ההכרזה על הפסקת אש ב־24 ביוני, הערכות של מרכזי מחקר בינלאומיים לגבי האירועים כללו ניתוחים שונים על סיבות המתקפה, תוצאותיה והשלכותיה העתידיות על מעמדה האזורי של איראן. מחקר זה, שמובא להלן כתקציר מתוך פרסום מרכז זיתונה למחקרים מאת פרופ’ וליד עבד אלחיי, התמקד בקריאה אנליטית של שישה מרכזי מחקר מובילים מארה"ב, צרפת, רוסיה, סין ו"ישראל", בניסיון להבין את המסלול האסטרטגי של העימות.
בפתיחה יש להגדיר את מושג "המעמד האזורי" של כל מדינה, ובפרט את מושג המדינה־המרכז (Core Country) באזור. הקונסורציום האירופי למחקר מדיני (European Consortium for Political Research) מגדיר "כוח אזורי" כ"מדינה המשתייכת לאזור גיאוגרפי מוגדר, השולטת בו כלכלית וצבאית, המסוגלת להפעיל בו השפעה, ומוכרת או אף מקובלת כמנהיגה אזורית על ידי שכנותיה". המכון הגרמני למחקרים גלובליים ואזוריים (German Institute of Global and Area Studies – GIGA) מגדיר זאת כמדינה היכולה להשפיע השפעה מכרעת על המרחב הגיאוגרפי של אזורה, על מבנהו האידיאולוגי ועל סדר יומו הביטחוני, באמצעות עליונות ביכולות, והן מדינות האזור והן המעצמות מכירות לה בתפקיד זה. ידוע כי איראן קבעה בשנת 2005 תכנית אסטרטגית להפיכתה למדינה־מרכז אזורית, במיוחד באזור מערב אסיה, שהמזרח התיכון מהווה את חלקו העיקרי.
1. מניעי המתקפה ומטרותיה
המתקפה האמריקאית־ישראלית לא הייתה מנותקת מהקשרו של העימות הארוך עם איראן, אלא באה כהמשך לניסיונות וושינגטון ותל אביב למנוע מאיראן להפוך ל"מדינה מרכזית" במערב אסיה. שלוש מטרות עיקריות הוגדרו למתקפה: הפלת המשטר האיראני, השמדת תוכניתו הגרעינית וסיכול שאיפותיו האזוריות.
2. ההערכה האמריקאית
מכון "קרנגי" סבר שהתקיפות התמקדו בתשתיות הגרעיניות מבלי לפגוע בליבת הידע המדעי או ביכולות האנושיות. דוחות נוספים ציינו כי איראן הצליחה להעביר חלק מהחומרים הרגישים בטרם המתקפה, ושמרה על תוכניות לחידוש מהיר של תכנית הגרעין, למרות הנזקים הכבדים בנתנז ובאספהאן.
3. ההערכה הצרפתית והרוסית
המכון הצרפתי התמקד בשתי נקודות: חולשת האופוזיציה הפנימית באיראן, למרות הפעילות התקשורתית של רזא פהלוי, והאפשרות להסלמה עם אזרבייג'ן. מנגד, החוקרת הרוסית זוראבלייבה גרסה שהמתקפה נועדה לצרכים פוליטיים פנימיים של טראמפ ולא לשם הישג אסטרטגי, והדגישה שהציבור האמריקאי אינו תומך במעורבות במלחמה כוללת מול איראן, מה שהופך את אפשרות הפלישה לבלתי סבירה.
4. העמדה הסינית
האתר "חשיבת סין" ציין כי המתקפה הדגישה את חולשתה של איראן בהישענות על טכנולוגיה רוסית, דבר שעשוי להניע אותה להרחיב את שיתופי הפעולה הצבאיים והטכנולוגיים עם סין. עוד הוערך כי איראן עשויה לאמץ את המודל הצפון־קוריאני בניהול תיק הגרעין שלה – כלומר שימוש בהרתעה גרעינית גלויה במקום אסטרטגיית עמימות.
5. המכון הישראלי למחקרי ביטחון לאומי
העריך כי איראן תפעל לפיזור מתקני הגרעין לאתרים סודיים יותר, מה שיקשה על פיקוח וסיור מצד הסוכנות הבינלאומית לאנרגיה אטומית. כן הוערך ש"ישראל" תמשיך בתקיפות מקדימות, עם דגש על צמצום השפעתה האזורית של איראן.
6. אינדיקציות למעמדה האזורי של איראן
למרות המתקפה, אינדיקציות רבות מצביעות על קושי לשנות את המשטר האיראני בטווח הקרוב. איראן שומרת על תשתית מדעית חזקה, פרסום מדעי מתקדם, ומאגר מדענים ומומחים, כשמערכת הביטחון שלה נשענת על משמרות המהפכה והבסי"ג', דבר המגביל את יעילות האופוזיציה הפנימית.
מנגד, אף על פי שמעמדה בסוריה ובעיראק נחלש, ושיתוף הפעולה בין "ישראל" להודו ולאזרבייג'ן גובר, טהראן עדיין דבקה בשאיפתה לשחק תפקיד מרכזי באזור, במיוחד במפרץ ובמרכז אסיה – שני מוקדים שהיו הבסיס לאסטרטגיה ההתרחבותית שלה במשך מאות שנים.
7. עתיד התוכנית הגרעינית
רוב הדוחות הסכימו כי התוכנית הגרעינית האיראנית ספגה נזק כבד, אך לא הושמדה לחלוטין. לאיראן נותרו מלאי אורניום מועשר ויכולות לייצור צנטריפוגות חדשות. החלטת הפרלמנט האיראני לצמצם את שיתוף הפעולה עם הסוכנות הבינלאומית לאנרגיה אטומית מגבירה את אי־הוודאות בשלב הבא.
ההערכות הן כי איראן תמשיך לפתח את תכנית הגרעין תחת מטריית העמימות האסטרטגית, תוך איום מדי פעם בפרישה מהאמנה לאי־הפצת נשק גרעיני, במטרה לחזק את עמדתה במשא ומתן.
8. תרחישים עתידיים
המחקר הציע שישה תרחישים אפשריים לעתיד המשטר האיראני, הבולטים שבהם:
פילוג בתוך הממסד הצבאי.
חזרת דמויות מהאופוזיציה הפנימית.
ברית בין מיעוטים לאופוזיציה הפרסית.
הישארות המשטר תוך שינוי באופיו האידיאולוגי או הביטחוני.
התרחיש הסביר ביותר בטווח הקצר הוא הישארות המשטר והמשך העימות עם "ישראל", כולל סבבים של הסלמה והרגעה.
רוב האינדיקציות מראות כי המשטר האיראני עדיין מלוכד, חרף הפגיעות והאבדות. פרויקט הגרעין שלו לא נמחק, אלא עובר התאמה מחודשת בשקט. העימות עם "ישראל" וארה"ב צפוי להימשך, אך במסגרת כללי עימות מחושבים. מבחינת המעמד האזורי, איראן מתמודדת עם אתגרים הולכים וגוברים, אך טרם הודחה מהזירה, והיא ממשיכה לשחק תפקידים מרכזיים – מטהראן ועד מצרי הורמוז, ומדמשק ועד מרכז אסיה.
