הארץ: איראן וחזבאללה הכניסו את ישראל למבוכה

עם התגברות ההסלמה בגזרה הצפונית, ישראל בוחנת את אפשרויותיה לשיקום ההרתעה הישראלית לנוכח התקפות האיכות שביצע חזבאללה, ובמקביל למשבר שהצבא מתמודד איתו ברצועת עזה. עיתון הארץ מציין כי "ישראל נכשלה במניעת בניית יכולות חזבאללה, והחשוב מכל, בתכנית הגרעין של איראן. פשוט אי אפשר לאפשר כישלון נוסף". במאמרה היא אומרת כי "איראן וחזבאללה שמו את ישראל במצוקה".

המאמר:

ישראל שטה במצב חסר תקדים של מלחמה מתמשכת עם חמאס בעזה ואיראן תעוזה בעוד היא מחליטה כיצד להגיב ללחימה הגוברת מעבר לגבול עם חזבאללה בלבנון. צעדה הבא חייב להתבצע בדרכים המחושבות ביותר, אין מקום לטעות.

צפון ישראל בוער, וסכנת פריצת מלחמה רחבת היקף, ואפילו רב-זירתית, גוברת במהירות, וישראל עדיין שקועה בביצה של עזה. החוכמה הקונבנציונלית אומרת שחזבאללה אינו מעוניין בעימות כולל ומעדיף הפסקת אש, כאשר זה מתבצע בעזה.

עם זאת, יכולת חמאס לשרוד את ההתקפה הישראלית האדירה, לצד התדרדרות מצבה האסטרטגי, חיזקה את אמון "ציר ההתנגדות" (איראן, חזבאללה, חמאס והחות'ים) והגדילה ככל הנראה את נכונותו לקחת סיכונים גדולים יותר. נראה כי "הציר" מאמין שהוא מסוגל לעמוד בפני העליונות הקונבנציונלית של ישראל ואפילו להתגבר עליה.

בתנאים חסרי תקדים אלה, על ישראל לבחור בין חמש אפשרויות עיקריות. יש להעריך כל אחת מהן על פי סיכויי הצלחתה הצבאית והדיפלומטית והשלכותיה הפנימיות. והחשוב מכל, השאלה היא האם סביר שהאפשרות תוביל לשיפור משמעותי במצב האסטרטגי הכללי של ישראל, או אם נשלם מחיר יקר ונמצא את עצמנו בחזרה לנקודת ההתחלה.

המשך המסלול הנוכחי: עד כה, ישראל וחזבאללה הקפידו להישאר מתחת ל"סף ההסלמה", מונח מעורפל במכוון שנמתח בעדינות ואולי לא ניתן לסבול אותו. הנזקים שנגרמו לערים, כפרים וקיבוצים בצפון ישראל גדולים ומחמירים, וכ-60,000 איש שפונו לא הצליחו לחזור לבתיהם במשך למעלה משמונה חודשים. לאחר הלם ה-7 באוקטובר, הציבור הישראלי נמאס מהסבבים הבלתי נגמרים של מלחמה מוגבלת, שמובילים רק לפרקי זמן מוגבלים של שקט עד הסבב הבא, ורוצה פתרונות קבועים יותר. לעומת זאת, מאזן האימה עם חזבאללה, לאחר מלחמת 2006, החזיק מעמד 16 שנים מלאות. אם סביר שהחזרה לסוג כזה של מדיניות תוביל להפסקת אש ממושכת נוספת, לא כדאי לשלול אותה לחלוטין.

הפסקת אש חד צדדית: תתבצע בתקווה לבודד את חזבאללה, לאלץ אותו להפסיק את האש, ולבנות לגיטימציה בינלאומית לפעולה צבאית, אם יש צורך. כמובן, אין ערובה שחזבאללה יגיב כפי שמקווים, גם לאחר הפסקת אש ישראלית ממושכת, ייתכן שיראו במהלך חד צדדי כסימן לחולשה, ובכל מקרה יהיה קשה ליישם אותו פוליטית, במיוחד עם המשך הלחימה בעזה.

דיפלומטיה כופה: לאחר הפסקת אש חד צדדית, ישראל תוציא אולטימטום ברור לחזבאללה: להפסיק את ההתקפות בתוך פרק זמן מסוים, נאמר 72 שעות, או שישראל תכה. לאפשרות זו יתרון של בניית לגיטימציה בינלאומית, במיוחד אם היא נובעת מהפסקת אש חד צדדית של ישראל. אבל ממשל ביידן יתנגד לאולטימטום, במיוחד לקראת הבחירות, והסבירות שחזבאללה ו"הציר" יסרבו, וישראל תאבד את אלמנט ההפתעה, וסכנת פריצת מלחמה כוללת (חלום מנהיג חמאס יחיא סינוואר) תגדל מאוד.

יוזמה דיפלומטית: בכל הסבירות, המשך המאמצים האמריקאים והצרפתיים המתמשכים לקידום הסדר עבודה בדרום לבנון שיהיה מקובל על ישראל וחזבאללה. ברור שהפתרון הדיפלומטי הוא הטוב ביותר, אבל הסבירות להשגת הסכם ושמירה עליו לאורך זמן אינה גבוהה. בנוסף, הסדר כזה ידרוש מישראל ויתורים טריטוריאליים לאורך הגבול, ויתורים שהם בלתי נחשבים לפי ההודאה, אך עדיין קשה למכור אותם לציבור, במיוחד בעת זו.